העיתונות והממסד

פרשת ואלרי פליים, עיתונות, ממסד ו"הארץ"

עיתון "הארץ" רכש לו מעמד בינלאומי בין העתונים שמהווים מקור כוח, מידע וניתוח פוליטי מעבר לאחוזי המכירה שלהם. ישנם כמה עתונים בעולם שנחשבים, בצדק או שלא בצדק, לא רק כמדווחים, אלא כמובילים ומעצבי דעת קהל. במובן זה, דובר עד כה על "הממלכה הרביעית", או רשות רביעית השקולה בכוחה וחשיבותה לשלוש הרשויות בכל דמוקרטיה. העיתונות נתפסה כגורם חיוני לשימור האיזונים במשטר דמוקרטי. אף שישראל היא מדינה קטנה, ועברית אינה שפה נפוצה, נהוג למנות את הארץ בנשימה אחת עם עיתונים כמו ניו יורק טיימז, גלוב אנד מייל, גרדיאן ובהקשר האזורי, אולי אל אהראם, בחלקים ממנו.

המדובר בכלי תקשורת שטוענים לעצמאות מסויימת מכוחות שוק ופוליטיקה מקומיים ושואפים לאיזו אובייקטיביות, אתיקה, ואמינות, לרבות תחקירנות שמהווה איום של ממש על רשויות השלטון. ואולם, בשנים האחרונות נרכשה גם התקשורת, המודפסת והאלקטרונית, בידי בעלי ההון והתאגידים, שהם גם השולטים הלא מעורערים ברשות המחוקקת והמבצעת. הרשות השופטת, תלוי ברמת השחיתות המקומית, היא היעד או המבצר הבא שעומד במתקפה של בעלי ההון.

בעקבות מעמדו המיוחס, נהוג להתייחס לדיווחים של עיתון הארץ וכמובן לניתוחים שלו, ברצינות, בכל רחבי העולם. אנשים בעלי סקרנות ומודעות פוליטית, המתמצאים בסכסוך האזורי ובמדינת ישראל, נוהגים לקרוא את עיתון הארץ בנושאים חשובים. (כיום יש מהדורה באנגלית ברשת המקלה עליהם). באותו אופן, ובמגבלות כמובן, נוהגים בעולם לקרוא את הניו יורק טיימז כמקור מידע וניתוח החורג מהלכי רוח פופולאריים או פופוליסטיים זמניים. הניו יורק טיימז זוכה לאמינות גם ממי שאינו שוחר ארצות הברית, כפי שהארץ זכה לאמינות גם ממי שאינו בדיוק מתלהב מישראל ומן האמינות של דיווחיה בעולם. זהו כוחה של התקשורת במצב אידיאלי יחסית. גם הוושינגטון פוסט זכה לסטטוס מיוחס בעולם, אף כי בצורה אחרת. זהו עיתון המתמחה במסדרונות וושינגטון, ואילו הניו יורק טיימז כיאה למיקומו טוען לראייה רחבה יותר, אזרחית, כלכלית, וגם אמנותית. (למעשה אין מקבילה ישראלית לחלוקה הזו בין שני העיתונים האלה, אולי דומה לכך ובמיקרו מיקרו, היתה החלוקה בין "העיר" ל"כל העיר" בזמנים הטובים של העיתונות המקומית).

מלחמת עירק ושלטון החונטה של בוש מאז למעשה סוף שנות השמונים, החל במסע כרסום של הדמוקרטיה בכלל וגם של עצמאות התקשורת. השיא בדרמה זוחלת זו, מתרחש ממש בימים אלה. על רקע התרמית של הפלישה לעירק, שהתבססה על שתי טענות מופרכות (המצאות נשק השמדה המונית; הקשר לפיגוע התאומים) נחשפו שיטות הפעולה של השלטון המרכזי בניסיון לשעבד את כלי התקשורת האמינים, ולנצל את מעמדם המיוחס בעולם, כדי לקדם את האג'נדה הפלילית של המלחמה. בשנת 2002, כאשר וילסון נבחר לחקור את הדו"ח שעליו הסתמך בוש בנאום לאומה המצדיק את הפלישה (מכירת אורניום לעירק דרך ניז'ר), הדליפו אנשי הממשל לעיתונים את העובדה כי רעייתו היא סוכנת סי.איי.איי בכירה, שלמעשה דחפה את מינויו כחוקר המסמך. ההדלפה בוצעה באמצעות וודווורד שהוא "אייקון" עיתונות אמריקאי מאז חשיפתו בפרשת ווטרגייט (שהובילה להדחת ניקסון); ולג'ודית מילר מהניו יורק טיימז ועיתונאי נוסף מה"טיים" (עוד כלי תקשורת בעל מעמד גבוה בקהילה הבינלאומית).

כאשר מונה חוקר להדלפה, התבררה שערוריה גדולה יותר מאשר חריגה מחוקי הסודיות ופגיעה בסוכנות הריגול. התברר שכנופיית השלטון וההון למעשה "קנתה" את ג'ודית מילר כבר לפני שנים, במהלך ארוך ומתוחכם של פיתויים, "יחסים מיוחדים", הדלפות, ומתן גישה למידע אקסלוסיבי אחר. כך למשל, מילר הוזמנה על ידי האפ.בי.איי להיות נוכחת בחקירה של חשוד בחברות בארגון טרור איסלאמי על ידי חוקרים ישראלים. האינטרנט מוסר כי הזמנתה לחקירה היתה ביוזמת ראש הממשלה לשעבר, המנוח, יצחק רבין. מילר – שכניראה הוחנפה מין ההזמנה והאמון שהורעף עליה, כמו גם להיות שותפה לסודות מן החדר- החלה כבר אז את "המערכת הכפולה" של נאמנות. היא לא דווחה לקוראים, וכניראה לא לעורכים שלה, כי נכחה בחקירה. אך סיפקה את הסחורה בכך שכתבה שטענות הנחקר על עינויים וגביית הודאות שוא, הן מופרכות ושקריות. לימים, הקירבה הזו הפכה לסוג של חיים כפולים, כאשר חלק מן הדברים מוסתרים מהציבור והעורכים, אך התוצאה היא קבלת חומר מסווג, בלעדי, ואינטימי ממקורות בכירים בממשל כמו לואיס ליבי. ביודעין או שלא ביודעין, מילר שימשה כסוכנת פוליטית לקידום האג'נדה של השמרנים, ובמיוחד האגף מחרחר המלחמה של בוש וחבריו הנאו שמרנים. אין לדעת מה ידע המו"ל של העיתון, סולצברגר, או לא, אך רבים בשמאל קוראים גם לו להסיק מסקנות אישיות.

כבר לפני חודשיים היו הדלפות רבות של מידע בקשר לוושינגטון פוסט באותה פרשה. בלוגרים זריזים האשימו את הוושינגטון פוסט בשותפות פעילה לקנוניה של הבית הלבן והפנטגון בעיקר. ואכן, ככל הניראה אלה הדלפות מתוכננות מן החקירה של פיטסג'רלד, פרשת בוב וודוורד מתחילה להיחשף כחמורה יותר מזו של מילר. גם וודוורד ניהל לו כבר "מחלקה" משלו, וחיפה על מקורות בממשל שהעבירו לו מידע אסור, אולי כדי להמשיך ולקבל את המידע. הבלוגוספירה רוחשת עכשיו בהשערות, וביניהן שוודוורד היה על ה"המשכורת" של הפנטגון, כלומר, שהוא משרתם של שני אדונים מזה זמן.

וודוורד גם שיקר ביודעין ובריש גלי לציבור כאשר נשאל אצל לארי קינג אם הוא יודע את זהות המדליפים, והכחיש זאת.

האמריקאים הסיקו די מהר את המסקנות מן הפרשות הללו, ובשנתיים האחרונות הפכה למעשה התקשורת המרכזית ל"אלטרנטיבית" ואת מקומה כמקור מידע אמין, החליף האינטרנט, ובעיקר אתרי חדשות משוכללים ולוחות דיון ובלוגים המקבלים מידע בדיוק כמו אם לא יותר מעיתונאים רשמיים. גם בתי המשפט הכירה בבלוגוספירה כחלק מן ההגנה על התיקון הראשון לחוקה ומעניקים שורה של הגנות רחבות לפרסומים אלה בפסקי דין.

הצד הישראלי – הכפפה נזרקה

עיתון הארץ שורבב השבוע לאותם דיונים, וכל זה סביב עניין שולי לכאורה, בקשר לידיעה כניראה מוטעית על פינוי מוקדם של ישראלים מבתי המלון בעמאן, שעות ספורות לפני הפיגוע. בתי המלון נחשבים "אינטרס אמריקאי", ובכך היה לעורר חשדות חוזרים, כפי שעלו סמוך לאחר 9-11 כאשר ישראלים נתפסו על גג בניו יורק מצלמים את הפיגוע וחוגגים באוילות את ההרס. זאת ועוד, חברה ישראלית בשם אודיגו העבירה לאף בי איי אימייל שקיבלה שעות ספורות לפני הפיגוע ובו התראה "ממוקדת" חלקית. עכשיו דנים בשאלה אם הארץ גם הוא סוכן של הניו שמרנים (קואליציית ליכוד-בוש), המתכסה בעור של כבשה.
 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: