דילמות דילמות…

 

הרבה כבר נכתב על ההצעה לבטל את "חזקת הגיל הרך", כלומר, החוק שמקנה קדימות לאם במשמורת על ילד עד גיל 6. רוב הדעות האינטליגנטיות שקראתי ברשת, וכן הכנס שהתקיים בנושא מטעם ארגוני נשים, מתנגדות לביטול, והנימוקים ניתנו בהרחבה ונשמעים לי מאד משכנעים.

לתיבת הדואר שלי הגיע גילוי דעת אחר, שקורא לארגוני הנשים לתמוך בביטול, כפי שמחייבת עמדה פמיניסטית עקבית. הכותבת היא מנכ"לית שלארגון שאין לחשוד בו בשמרנות, וגם היא משפטנית בכירה. אני מביאה את הדברים כלשונם. מעניין היה לשמוע התמודדות מפורטת יותר של עו"ד רוזנבלום עם העמדות של עמיתותיה.

לאחר ששמעתי את שני הטיעונים, הגעתי למסקנה שהסיטואציה כולה היא בלתי נסבלת. ארגוני הנשים נאלצים לבחור בין רע לרע יותר, ולאזן אינטרסים של דיני נפשות, וגורל של ילדים רבים, תחת מכבש לחצים בלתי אפשרי.

תמיכה בביטול, תוביל בהכרח, לפחות בתקופת מעבר שאורכה מי ישורנו, לסבל עצום למספר רב של משפחות ונשים. מאידך גיסא, התנגדות לביטול, שומטת את הקרקע תחת רגליהם של הארגונים, ופעילותם המרכזית. אגזים אם אכנה זאת "בחירתה של סופי", אך המציאות אינה רחוקה מזה.

כל עמדה שינקוט ארגון נשים כרוכה בנטילת אחריות בלתי סבירה לתוצאות בשטח. המצב הבלתי נסבל נובע מפריקת כל אחריות ציבורית מכתפי המחוקקים והעברת הנטל לציבור. הפרטת החקיקה, בנוסף לכך שמערכת הרווחה כבר לא

מלכודת דבש
אירית רוזנבלום קוראת לארגוני הנשים להצטרף למאבק לביטול חזקת גיל הרך
בשני מאבקים ציבוריים המתנהלים כעת – חזקת הילד ותשלומי מזונות, מקבעים ארגוני הנשים את תפיסת האישה כחלשה מטבעה.

על העובדות אין ויכוח: בשני התחומים האלה זוכה ליתרון על-פני הגבר, מעצם היותה אישה. לכאורה, ארגוני הנשים היו צריכים להיאבק על ביטול היתרון הלא הוגן הזה. אך בפועל, הם מנהלים מאבק עיקש נגד הכוונה להחיל שוויון בין גברים לבין נשים באותן סוגיות.

התחום הראשון שבו בא לידי ביטוי אי השוויון הוא בדיני מזונות ילדים. בית המשפט קבע כי האם אינה חייבת במזונות, גם אם היא משתכרת יותר מן האב. הדין ההלכתי בעניין זה אף מחמיר מבית המשפט, ולפיו בשום תנאי אין האם חייבת במזונות.

התחום השני שבו בולט חוסר השוויון הוא במשמורת הילד וחזקת הגיל הרך. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי אם הורים פרודים אינם מגיעים להסכם משמורת, יקבע בית המשפט הסדר "כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל שש יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

כלל זה ידוע כ"חזקת הגיל הרך", והוא מעניק עדיפות כללית לאם, למעשה אף מעל גיל שש. אם ההורים נפרדו לפני שהילד הגיע לגיל שש, יישאר הילד בחזקת האישה, גם אם כישוריו ההוריים של הגבר עולים על שלה.

עקרון טובת הילד הוא העיקרון היחיד שצריך לעמוד לנגד עיני בתי המשפט, כשהם באים להכריע בסכסוכי משמורת. יכולת ההשתכרות היא העיקרון היחיד שצריך לעמוד לנגד עיני בתי המשפט, כשהם באים להכריע בסכסוכי מזונות.

אבן נגף
התפיסה, לפיה האישה, מטבעה, עולה בכישוריה ההוריים על הגבר היא התפיסה שקובעת כי מהותה של האישה באמהותה. אותה תפיסה מניחה, כי אמהותה של האישה מהווה מכשול ליכולת ההתפרנסות שלה, ולכן כל עובדה שתוכיח כי יכולת ההשתכרות שלה עולה על זו של הגבר – היא מקרית וזמנית בלבד.

ארגוני הנשים טוענים להגנתם, כי רק שעה שהשוויון המלא יושג, הם יתמכו בביטול היתרונות האלה. ברם, אותם ארגונים מתעלמים מכך, שאותם יתרונות עצמם הם חלק מהתפיסה המפלה והלא שוויונית כלפי נשים, עד אשר הם משמשים כאבן נגף בהשגת השוויון המלא.

שוויון האישה לא יושג עד אשר תופל אחרונת החומות המבחינות שלא לצורך בינה לבין הגבר. וכך, כל עוד תאופיין האישה באמהותה פוחתים הסיכויים שיכולת ההשתכרות שלה תהיה שווה ואף תעלה על זו של הגבר.

היושר האינטלקטואלי והתביעה לשוויון מחייבים את ארגוני הנשים לעמוד על ביטול היתרון הלא הוגן שמוקנה לנשים בסוגיות אלה, כי יתרון זה אינו אלא מלכודת דבש.

הכותבת היא עורכת דין ומנכ"לית ארגון "משפחה חדשה"

קיימת ממילא, ומערכת המשפט היא לעג לרש.

הנשים בישראל סובלות ממקבץ ותערובת בלתי אפשרית של גורמים הפועלים נגדן. מורשת דתית ארכאית ומקפחת, מיליטריזם היוצר שני מעמדות שונים (לוחמים-גברים ומגישות קפה-גיישות), בלווית ההשפעה התרבותית הסביבתית של המזרח התיכון שאינו מצטיין בתחום הקידום של מעמד האישה. על הרעות החולות הללו, שהן מבחינת בלתי נמנע, נוסף עתה הקפיטליזם הדרוויניסטי מבית המדרש האמריקאי, והרי לכם ג'ונגל של ממש.

אין תימה איפוא, שגם בקרב ילדים ובני נוער משתררת אוירה של "בעל זבוב", אונס קבוצתי, שפחות מין בגיל תשע, ואלימות בסגנון התפוז המכני. אין זה אלא שהילדים קולטים את האוירה הכללית.

———————-

כל זה ידוע כבר ונלעס עד דק. מה את מציעה, ישאלו הקוראים העייפים מדרשות מלומדות. לדעתי, מצבן של הנשים בישראל הגיע לשלב בו אין לתלות יותר תקווה רק במנגנונים דמוקרטיים מקומיים. ארגוני הנשים, במקום ליפול למלכודת המקוויאליסטית ולהתקוטט ביניהן ממצב של גב לקיר, צריכים להתפנות, עד כמה שניתן, מעמדת תגובה וכיבוי שרפות של יוזמות הניחתות מבחוץ, להתכנס לרגל מצב חירום, וליזום היערכות פרואקטיבית. כך למשל, סתם כמה רעיונות שעולים לי בראש, חלקם אולי גרועים וחלק ראויים לבחינה. פניה לערכאות בינלאומיות ולארגונים בינלאומיים בקשר להמשך התופעה המבזה של בתי הדין הרבניים בדיני המשפחה – לתקוע רגל בגלגלי ההסברה, ולהבהיר שישראל אינה שונה מאיראן במובן זה, להביך גם את יהודי ארצות הברית המבקשים להסתיר ולהקטין את מימדי התופעה, גם בתוך הקהילות שלהם, הזוכות משום מה ל"חסינות" מהתערבות של מערכות שלטון מקומיות.

לשקול להגיש תלונות לערכאות בינלאומיות בקשר לעבירות מין מסוגים מסויימים, שאינן מטופלות על ידי השלטונות. סחר בנשים, דוגמא אחת מני רבות, ועבירות מין הנעשות בהקשרים צבאיים, ומהוות לפיכך גם פשעי מלחמה. אפשר לחשוב גם על תלונות נגד גנרלים מטרידים ואונסים, במידה ומערכת המשפט הישראלית מטייחת פרשיות כאלה, וככל שמדובר בתופעה סיסטמטית.

מדיניות השנור. אחת הרעות החולות בישראל, הפקרות מוחלטת של נשים, נובעת גם מן התלות של הארגונים בתקציבים מיהדות ארצות הברית. הקהילה היהודית האמריקאית הפקירה גם היא את נשות ישראל, לטובת האינטרסים הפוליטיים שלה. אולי כדאי לשקול אם בכלל לקיים קשר עם ארגונים ותורמים שמשתפים פעולה עם קיפוח מעמד האשה בישראל, בין מבחינה דתית ואם בצורות אחרות.

לבסוף, נותרה בעיית הסולידריות של הפמיניסטיות הבורגניות עם הנשים מן המעמד הנמוך, על רקע עדתי וכלכלי. נידמה שאין צורך להסביר יותר שהפקרת הנשים העניות בישראל, לטובת "פמיניזם בסגנון לימור לבנת", היתה גול עצמי. פרשת ויקי כנפו היא חזרה על אותו דפוס לא בריא, של ניכוס מאבק עממי על ידי אליטות הרואות עצמן כנציגות הליבראליות עלי אדמות.

מצער לראות איך הטקטיקה שפוררה את שאריות הסולידריות של העובדים, מגזרים "חלשים", מיעוטים שונים, תצליח שוב גם בעניין מעמד האשה. במידה מסויימת אחראיות גם המנהיגות של ארגוני הנשים הגדולים למצב הבלתי נסבל שמתרחש עכשיו, אך אפשר לתקן את הטעויות, אף פעם לא מאוחר לעשות את הדבר הנכון.

 

 

 

 

 

**

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: