מלחמה

תקווה מסויימת

 

זהו, עשרת ימי ההתלבטויות על ספסל הנאשמים חלפו. אומרים שביום הכיפורים ניתן גזר הדין, אך יש מעין ארכה קטנה לעיכוב ביצוע, כמו בהוצאה לפועל, עד אסרו חג או משהו כזה. (יסלחו לי על אי הדיוקים). היו כמה סימנים להתעוררות בקרב "עםישראל" הנשפט כחבילה אחת. ויינט, האתר הכי מיינסטרימי בישראל, פרסם שש רשימות של "אני מאשים" מול…..הממסד. נידמה לי שזה תקדים במדינת ישראל בכל חמישים שנותיה. תקדים שכבר המיינסטרים מתחיל להתעורר ולהבין שהאויב נמצא בפנים, האימה הגדולה ביותר היא מאלה המופקדים על שמירה והגנת האינטרס הציבורי. אין מה לאמר, התפכחות גדולה ומעוררת תקווה גדולה. יתכן אפילו שאלוהים יהסס קצת לפני ה"big one" המתוכנן, לאחר שכמעט אמר נואש מעמו. חבורת מטומטמים, הוא נשמע מצעק בחדריו והיכלותיו הזהורים, "איך הם לא מבינים מי דופק אותם ? הרי נתתי להם לפחות גנים טובים, איי.קיו גבוה…".

בתלמוד ישנה איזו פסקה, מייחסים אותה ל"אחרית הימים", והיא מתחלה במילים הנוראות "אויבי איש אנשי ביתו…" וכוללת את הביטוי האלמותי "פני הדור כפני הכלב". אני אוהבת את הנבואה

דף מז,א פרק ט הלכה טז משנה   אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב 

מסכת סוטה

השחורה קטנה הזו, שאינה מדברת על מטחי אבנים, ערימות גוויות מאכל לעופות השמים, או התבקעויות גרנדיוזיות של הרים וגבעות. לא, רק אמת קטנה ואפורה. "אויבי איש אנשי ביתו…".

————————————

בימים הנוראים האלה ישבתי ודאגתי באופן אקטיבי מאד לכלכלתי ופרנסת ביתי. המעקלים מתדפקים על הדלת, חדשות העיתונים מספרות ממש על מנגנון הוצאה להורג, אדיש ואכזר מאין כמותו, הנושך את ישבניהם הצמוקים של הדלים והרשים, היתומים והאלמנות, כדי להעשיר עוד את קופתם התופחת של שועים, שופטים, פרנסים, גנרלים, ופוליטיקאים שבעים ומגירי ריר. ממש תהלוכת רשע. אין לאמר שלא ראינו את זה מגיע. לפני חמש עשרה שנה כבר הגיש נגדי תביעה בחור שהוא בן של שופט מחוזי מחיפה, בשם חבר שלו שלא רציתי להשכיר לו את דירתי. לא רציתי, לא חייבת, לא חתמתי. לפתע נחתה לפתחי 067319
© Z. Sandmann - StockFood Munichתביעה מהודרת, ומאחוריה משרד מפואר. חבר מביא חבר, מכירים מהמילואים, לא יודעת. התביעה לא צלחה להם, אך אני זוכרת את הפלצות שאחזה בי למראה הבריונות המשפטית הזו, במטרה להוציא כסף שאינו מגיע להם, בשקרים וכזבים המסתמכים על קשרים מבית אבא. כיום, נדיר הדבר שתקבל מסירה תקינה מעורך דין, בדרך כלל מזייפים חתימה, או שולחים בכוונה לכתובת שידועה כלא נכונה. מדובר לכאורה במשרדים "מכובדים" ובמוסדות גדולים המיוצגים על ידם. עיריות, בנקים, תאגידים המספקים שירות לציבור. הנה לפני כמה ימים נתבעתי לשלם עבור שירותי אינטרנט שלא קיימים. ביקשתי את האסמכתא כדי ללכת עם זה למשטרה, שהרי אין ספק שמדובר ברישום כוזב (אי אפשר להשתמש בשני ספקים בעת ובעונה אחת, מבחינה טכנית, למי שמחובר בכבלים), ואז נעלמו הנציגים, ונעלמה הדרישה. יתכן שאדם אחר היה חושש, ומשלם, לנוכח האיומים שנשלחו לעברי.

כך למעשה, בכל יום מתנפל עליך איזה גוף משונן, חזק ובריוני, המגובה בכסות חוקית לכאורה. זכור לי גם מקרה אחר של בת של שופט מחוזי מן הפריפריה שנישאה לעורך דין צמרת מקושר אף הוא, והמשפחות שלבו זרועות, עסקים, ופעילות ציבורית, כדי להעשיר את עצמם, והכל בכסות של נדבנות וסיוע לנזקקים. כל זה כבר ראיתי לפני עשר וחמש עשרה שנה, וסברתי כי מדובר ב"חריגים". אך מסתבר שאין דבר כזה "חריגים", כיון שמערכת הסובלת התנהלות כזו, תושחת במהרה. עם ישראל אינו פראייר. לאחר חמש שנים שבהן לא ביקרתי בבתי משפט, הזדמן לי לבקר בהם עתה, כבעלת דין. תביעה קטנה אחת, בית דין לעבודה, דברים ש"עמך ישראל" נזקקים לו מידי פעם. חשיכה גמורה. מערכת ה"מנ"ת" הזה, מאויישת על ידי מאפיה בעליל, שאינה מתכסה אפילו באצטלא של פקידות סבירה ויעילה. שופטים גבהי לב, מתנשאים וקהי חושים, מגלים משוא פנים ברור לטובת החזק, התאגיד הגדול, הממסד. עומס תיקים שלא יאומן, ויחד עם זה…שיפור מדהים במבנים. הכל מרוצף שיש וזהב, מעליות חרישיות ויעילות, אמריקה להמונים, ובעצם עולם שלישי במיטבו. המפגש האחרון שלי עם התהליך היה בשבוע שעבר במשטרת תל אביב, שעברה כולה כלאחר כבוד למבנה מפואר מאד, ממוזג, בעל תקרות גבוהות ומעוררות יראה, ובתוך החדרים המפוארים, השוטרים שממשיכים לעשן שם, חרף השלטים, ומתבטלים להם במעברים. שאלות, תלונות, בקשות מתקבלות בציניות, אף אחד לא מנסה לשדר אפילו סמכות. התשובות הן "זה

הצבא: "אכן היו בקרב פעילי השמאל מסתערבים של יחידת מצדה"

לא מעניין אף אחד. אין לנו תקציב. את מצטרפת לשורה של תיקים שאין זמן לטפל בהם. כן זה באמת נורא. ". הם חביבים, ומתגמדים אל מול התקרות והריהוט, וכך גם שלטון החוק.

מה ששמתי לב הוא, כי לאורך עשרים שנה פחות או יותר, מה שהיה ניצנים רעים, פרח וצמח לכדי יער עבות, שהסיכוי לבער אותו, קלוש מאד.

———————————————————————-

אין ספק כי הקושי העיקרי שמאיים היום על היהודי המצוי בישראל טמון בהתמודדות עם ביתו שלו, עם הממשלה, עם המעביד, עם "המאפיה". אך ההרגלים טרם התעדכנו, החושים עדיין מתמתחים בעצלות, מתקשים להתרגל למצב החדש. לא עוד ישוב קטן והדדי העומד מול עולם אכזר, אלא מדינת רשע, המפוצלת למספר ארגוני פשיעה בעלי רגליים וידיים ושורשים בכל זרועות הממסד והכלכלה. קשה להתרגל למלחמה אחרת, אך אין ברירה אלא

אישום: היכו ושפכו מים רותחים על פניו של החייב

לעשות זאת ובמהירות. יש להבין, גם זה שמדובר במלחמה, על כל המשתמע מכך, ומי שקמים עלינו, אינם מתכוונים להרפות גם כאשר יצטברו גוויות. אדם המת מחוסר תרופות, מרעב (ודחק של עוני), סמים, פשיעת רחוב, אינו מת פחות מאשר חלל מלחמה. קיצוץ של אלף ש"ח מתוך שלושת אלפים, בקצבת הבטחת הכנסה של משפחה, משולה לקטיושה הנופלת על משפחה, ומפרקת אותה לגורמים. הפקרת ילדים ברחוב למעשי אונס קבוצתי כבר בגיל 12, אינה שונה מחיים תחת שלטון זר ועוין בלא ריבונות "לאומית". כאשר אנשים חפים מפשע נזרקים לרחוב כדי להעשיר את קופתו של שופט וגיסו ומחותנו מהבנק, או מתאגיד כלכלי אחר, יש לדעת שהגענו למצב של מלחמה. לצידם של אלה עומדים היוםהצבא והמשטרה שגם הם אינם סרים יותר למרות העם.

 

ואיך אפשר בלי מתכון לחגים…

639809
© John Montana LLC

מזמן לא שיתפתי במתכונים, מאחר שלא ממש בישלתי לבושתי. עכשיו חזרתי למטבח, כאשר ענני החמסין מתחילים להתפוגג ואפשר לעמוד ליד אש חמה ולערבב איזה תרביך, עם כף עץ.  יצא מוצלח אז אני חוזרת להרגל הישן.

כדורי בשר. נכון נמאס כבר וניסינו הכל, את שלוש מאות הוריאציות של סירקיס למשל ועוד כמה מתכונים מסבתא ואמא. אז הנה אחד פשוט, קצת אחר, וממש טעים. זהו בעצם מתכון ספרדי (לא מזרחי, ספרדי מספרד).

 

לכדורים –

בקערה מערבבים ביחד חצי ק"ג בשר בקר טחון (לרגל שפעת העופות, כדאי להתחיל להתרגל לחיים ללא הציפור המוכרת), חצי כוס פירורים מלחם לבן אמיתי, כלומר לוקחים שתי פרוסות לחם לבן בלי הקשה, ומפוררים. שתי שיני שום כתושות, וחצי כפית פפריקה מתוקה (אני השתמשתי בחריפה, נגד מרעין בישין). עושים כדורים בגודל של אגוזי מלך.

מחממים שתי כפות שמן זית ושלושים גרם מרגרינה בסיר, ומשליכים את הכדורים לכמה דקות עד שהם משחימים. הופכים צד כדי שישחימו משני הצדדים. מוציאים לתוך צלחת עם נייר מגבת לספוג את השמן.

 

לרוטב –

מטגנים בצל בינוני קצוץ דק בשאריות השומן שנותרו בסיר מהטיגון הקודם, ביחד עם כף קמח רגיל ועוד כפית פפריקה. שתיים שלוש דקות בלבד ומוסיפים כוס מרק עוף (אצלי הכוונה לכוס מים עם כף אבקת מרק "אמיתי" של תלמה), וחצי כוס מיץ ענבים (המתכון המקורי עם שרי, אבל הבן שלי לא אוהב אלכוהול בבישול). מרתיחים שתיים שלוש דקות וזורקים בחזרה את הכדורים, ביחד עם עשרה תפודים קטנטנים (בגודל אגוז) לסיר, לחצי שעה על אש קטנטנה.

 

הטיפ – למעשה צריך לשים פטרוזיליה קצוצה גם בתוך הבשר וגם ברוטב. הבן שלי שונא את "הירוקים" האלה, אז במקום, שמתי זר פטרוזיליה ברוטב בלבד, והוצאתי בסוף הבישול.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: