מפגשים מן הסוג השלישי…

 

החור השלישי…

 

סערה קלה מתרחשת בקשר לרצח רבין, ותעלומת הקונספירציה. זה התחיל עם בארי חמיש (שאל האתר שלו הופניתי על ידי חברי אתר מחו"ל, לא יהודי), שהגדיל את עוצמת הפרסום בנושא הזה, והפנה אצבע מאשימה לעבר ש.פרס, והמשיך ב"עשור למאסר עמיר", ושורה של אירועים שאמנם לא ניראים קשורים במבט ראשון, אך אולי מבטאים מהלכים מאחורי הקלעים (שינוי ההלכה בדבר "משפט חוזר" שפסק אהרון ברק לא מזמן, למשל, והלחץ הכללי על בית המשפט לאחרונה) ועוד. השבוע פורסמו עוד כמה כתבות בנושא, והיום, נמסר שישודר סרט בערוץ 2 על "החור השלישי" בבגדיו של רבין.

אודה על האמת, מן היום הראשון של ההתנקשות הזו, היתה לי תחושה לא נוחה אך לא היה לי שום מושג מה מנסים להסתיר, וגם לא ניסיתי לפענח זאת אפילו כשעשוע לשעות הפנאי. כמו כל עמישראל סברתי שהסרטון של קמפנר חשוד ומחשיד, בעיקר את חברת החדשות, וזינקתי ביחד עם כולם כאשר אברמוביץ בישר בחיוך על "שמפניה" בחדשות מבט.

לפני כשנה, כאשר האגודה לזכויות האזרח נרתמה לפתע לייצג את האסיר המפורסם ביותר, במאבקים עקרוניים נגד שב"ס, הרמתי עוד גבה, כיון שארגון זה מצטרף למאבקים רק כאשר יש אישור"מגבוה". אך שוב, לא ברור מה היו המניעים.

והנה, לפני זמן מה צוטט ש.פרס כמי שהמליץ לאשפז את מפיצי הקונספירציה.כרמי גילון המליץ להוציא להורג אנשים כמו עמיר, "כפי שעושים למחבל". על שתי האמרות האלה, יש להודות לבארי חמיש וחבריו, כיון שרק הם מסוגלים לגרום לאמת לצאת מפיהם של אנשים שבדרך כלל מחושבים מאד. מבלי לקבוע כל עמדה על הרצח, ובאמת לדעתי מבלי לקרוא את הפרטיכלים, פסק הדין ודו"ח שמגר רצוי מאד לא להגיע למסקנות חפוזות, אני חושבת שנעשה דבר חשוב בעצם חשיפת הלכי המחשבה של שני אנשים בכירים מאד בישראל. אמרתו של פרס חושפת את האופן שבאמצעותו הוא מתמודד עם "חופש הביטוי" (אדם שלא שלח כבר כמה וכמה אנשים ל"אשפוז" מטעמים פוליטיים לא יתבטא כפי שהוא פלט). אמרתו של כרמי גילון חושפת את ערוותו בתחום החוק הבינלאומי על פשעי מלחמה (העובדה שלדעתו מוסכם על כולנו שאפשר לרצוח מחבלים שנתפסו חיים; וכן, עמדותיו על זכויות נאשם בסיסיות (או העדרן) של אזרחים יהודים בישראל). שני האישים האלה, מוטב שיסולקו בכל מקרה ומהר מן הזירה הציבורית, ויקחו אתם את הלכי הרוח היהירים שהם מבטאים. (כאן, דוגמא לטיפול אחר בשמועות).

2.

כמה לאומ(נ)י הוא בנק לאומי

 

לפני שלוש שנים נסעתי לחו"ל, ודאגתי להשאיר את חשבוני בבנק לאומי לישראל סניף ככר המדינה ריק, אך מאופס. כמו כן, הותרתי בידי הסניף כתובת, יפוי כוח, ועורך דין אליו אפשר לפנות בשעת הצורך. במשך השהות שם לא שמעתי מן הבנק דבר במשך שלוש שנים, אך מספר חודשים לאחר שצנחתי לארץ, קיבלתי הודעה זעופה שאני חייבת לסניף עשרים ושבעה אלף ש"ח. לא פחות. בטרם הוברר הנושא העביר הסניף את הטיפול לעורך דין, המתפרנס יפה מגביית חובות עבור הבנק.

שנה עברה מאז, ועקב בירור ממצה, המיר הבנק את הטענה, לאחר שנמצאו משיכות ללא הסבר (ללא הסבר, הכוונה שלטענתם המסלקה "לא מוצאת" את האסמכתא), הסתפק הבנק בדרישה של 14,000 ש"ח שהם משיכות שאין עליהן מחלוקת. דא עקא שבין לבין, הבנק ביטל כרטיסי אשראי, ועשה קולות כאילו מדובר בפושע נמלט, כלומר לפחות הסקנדל של קלבמרקט.

בניסיון להגיע להסדר כלשהו, התמהמהתי בבירור נוסף של היווצרות החוב, ולפתע נחת בביתי בחור צעיר ומסר לי תביעה משפטית (זו עומדת אי שם באמצע בין גרסאותיו השונות של הבנק, על 19,000 ש"ח) בסדר דין מקוצר. עיון מהיר במסמך גילה שהבנק הגיש אותה כבר במרץ, ובמשך כל המגעים איתי "שכח" לציין כי כבר תבע. לבית המשפט נמסר בשבועה כי נשלחו התראות במכתב רשום. אך עיון מדוקדק בהתראות מגלה שהן נשלחו לכתובתי הקודמת אף שהבנק ידע מאז שחזרתי את כתובתי החדשה, מספרי הטלפון וכל המידע הדרוש, במכתבים ששלחתי לרוב ואף נפגשתי עם נציגיו כמה פעמים.

המסירה בוצעה באופן תמוה, כאשר הפקיד טוען שהוא "שליח בית המשפט", אך בית המשפט טוען שלא הוא שלח אלא עורך הדין. עורך הדין אומר לי בשיחת טלפון ממוסמכת, שזה לא הוא, אלא בית המשפט שלח. והעיתוי ? ששה חודשים אחרי הגשת התביעה ובדיוק כאשר הבנק מנסה לסחוט ממני חתימה על ויתור מהגשת תלונות במשטרה ? העיתוי הוא מקרי, טוען עורך הדין. אני לא התערבתי בתיק המשפטי מאז מרץ. "באמת מפתיע" הוא אומר בתמימות "שלקח לבית המשפט חצי שנה לבצע מסירה". באמת מפתיע.

"כאזרחים, אמר שנדר, אנו ניצבים מול חברה, שהעבריינות הפכה בה למאפיין חברתי .העלמת מיסים נחשבת נושא לשיחות סלון, בנייה בלתי חוקית נחשבת כמהלך סביר – כהימור עיסקי הראוי להערכה, וכל זאת עוד לפני שנגענו בכלל בעבירות הפליליות האלימות, שאנו נוטים לקרוא להן 'הפשיעה החמורה'. מכאן קצרה הדרך לעבריינות הקשה, ארגוני הפשיעה מחד והעבריינות שברחוב מאידך". היום, פרקליט המדינה. http://www.nfc.co.il/archive/001-D-84453-00.html?tag=14-44-55

 

השיטה

בנק לאומי יכול להעביר את האחים אלפרון קורס מזורז בהלכות גבייה אפורה. להערכתי מדובר בשיטה. עורך הדין מגיש תביעה "רדומה" ללא מסירה כדין, ואז מנהל הבנק בעצלתיים מו"מ שבו הוא עובד בשיטת "מצליח". סכומים שנמשכו מהחשבון שלא כדין, או ריביות נשך לא חוקיות, יישארו בחוב "הקצוב" (כך מצהיר בשבועה עורך הדין בשם הבנק) אלא אם כן הלקוח העירני יעלה עליהם וידרוש תיקון. לקראת סוף התהליך המזרח תיכוני, כאשר הבנק רוצה ללחוץ על סיום, נשלפת התביעה הרדומה ונוחתת על הלקוח, ללא התרעה, ותוך יצירת אפקט פסיכולוגי מרשים של מאפיה. את המסירה מלווים שורה של איומים מטעם משרד עורך הדין "אנחנו יכולים לעשות כל מיני דברים, גם אם לא כתוב בחוק." לשאלה מה למשל ? תשובה מיסתורית "כל מיני דברים. אני לא צריכה למסור לך, ואני גם יכולה לנהל אתך עכשיו מו"מ להסדר ותוך כדי זה ללכת לעקל בלי להגיד לך, למשוך אותך סתם." האמנם ? בזמני, כאשר למדתי ולימדתי משפטים, היה דבר שמכונה תום לב במו"מ. כניראה שבעשר השנים האחרונות הוא, ביחד עם הוראות החוק בדבר מסירה כדין והתרעה כחוק, נמחק מספר החוקים של בנק לאומי. 

 

החטא ועונשו

היום שובתים סניפי בנק לאומי, בהתרעה נגד פגיעה בזכויותיהם עקב הפרטה.  העובדים דורשים "מענק הפרטה" בסך חמישים אלף ש"ח, כפי שקיבלו עובדי דיסקונט. אין ספק שיש צדק בטענותיהם, שכן נמנע מהם משום מה לקחת במישרין אל הכיס את הכסף שהם "גו(נ)בים" מנפקדים, ניצולי שואה לא עירניים, וזקנות סניליות. אכן, לא יפה מצד הבנק והאוצר, לגזול מן העובדים המסורים את האחוזים המגיעים להם מן הכסף שהשיגו בעצמם ברוב תושיה. ניראה לי שהתנהלות העובדים מעלה את ערך הבנק בהפרטה, ואת ערך ההצעות שיוגשו במכרז בעוד שבועיים. לו אני איש עסקים סיני, הייתי קונה מייד את הבנק שבו העובדים הם בעלי מוסר עבודה כה גבוה. מגיע להם מענק הפרטה, וגם בונוס מן הרוכש העתידי שיעשה את עסקת חייו. אני ממליצה באופן אישי גם על עורך הדין הזה, לדעתי הוא נכס שעל הקונה לשלם עבורו בנפרד.