סליחה וכפרה

 

תקל תקל מנה ופרסין…

 

אחד המנהגים החביבים מהדת היהודית הוא המצווה לבקש סליחה בין אדם לחברו, בתקופה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. כדרכם של מנהגים שהחלו מזמן עם כוונות טובות, הוא התאבן לכדי כרטיסים וירטואלים שאין בצידם שום כוונה של ממש. להיפך, נידמה שבימים אלה נובר כל אדם באוצר טינותיו, משקה אותם, מזבל ומעדר, למען יגדלו ויפרחו לקראת השנה הבאה. בקשת הסליחה יכולה גם היא להפוך לאקט תוקפני, ערמומי, סובטילי מאד.

כדוגמא לכך, אפשר לקחת את ההתנהלות של "צים" בפרשת האוניה היפאנית. אני נוטה לראות באירוע הזה מעין "שיעור מן הטבע", לקראת השנה החדשה. כלומר, לכל הילדים שלא הבינו את הטקסט, להלן המחשה בדמות סיפור של ממש.

 

לקיחת אחריות

פרשת "צים" מתארת שלב אחרי שלב, כיצד מתבצעת לרוב מצוות המחילה הכפרה ובקשת הסליחה. בתחילה, הכחשה גורפת של האירוע כולו. "לא היה ולא נברא", ואם אפשר, אז מוסיפים גם רמיזה קלה שעצם האישום הוא הפללה זדונית ומרושעת, ממש אנטישמיות. לאחר מכן, מתרחש מחול כעור למדי, שבו ההכחשות הולכות ומסתבכות בהתאם לראיות החדשות המתגלות. "לא הרגשנו", "לא ראינו", "הם התנגשו בנו", לא ברחנו", הקפטיין ישן", הצוות הוא זר בכלל, אין שם ישראלים", "יש ישראלים, אבל הם היו חולים", ועוד ועוד.

לבסוף, מגיע הרגע בו אין מנוס מן ההודאה הכואבת. דרסנו, פגענו, וגם ברחנו, ואף הכחשנו. כמעט "כל נדרי" בגרסא המלאה שלו. או אז, מגיע הטיעון האולטימטיבי. "נכון, עשינו את זה. אבל מגיע להם. הם צדים דולפינים חמודים נגד החוק". או "נכון, עשינו את זה, אבל היפאנים היו חברים של היטלר ועד היום לא שילמו פיצויים לסיניות שאנסו". בסופו של דבר, משלמים, אבל נותרים בתחושה שכל זה נפל עלינו לא בצדק.

————————–

אז זהו. שככה לא עושים את עשרת ימי התשובה. עדיף כבר לא להגיד כלום.

————————–

 

הרועה והצאן

 

ראוי להתבונן בהתנהלות של ממשלת יפאן בהקשר זה, וללמוד כיצד מתפקדת מדינה המגינה על האינטרסים של אזרחיה, גם במחיר של תקרית דיפלומטית. מניסיון אישי, עם ממשלת ישראל לאורך שנים, עולה כי נוהל זה אינו שגור אצלנו. במקרה הרגיל, נוהגת ממשלת ישראל לראות באזרח הישראלי משום ז'יטון על הלוח, שעל גבו ניתן לעשות קצת רווחים. יתכן שהנוהל השתרש מאז הסכמי השילומים המפורסמים במסגרתם נטלה הממשלה כספים על גבם של ניצולים יחידים, עד שהדבר התגלה על ידי ממשלת גרמניה. מאז הועברו הכספים ישירות לניצולים, רק ליתר ביטחון.

ממשלת ישראל תבחן קודם כל מה אפשר להוציא מהסיפור, ואם כדאי, היתה מוחלת על חייהם של שבעה ימאים אנונימיים, תמורת איזה אתנן שמן, אולי קדימות במכרז למכירת חלקי נשק חדשים. לעומת זה, כאשר מדובר בעבריינים שנלכדו על ידי רשויות זרות, לא יבחל משרד החוץ בחטיפתם מתחת ידי השלטון הזר כדי לחלץ את הממשלה ממבוכה משפטית כלשהי.

שעורים חינם לימים הנוראים. אכן terrible days

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ת"ת  On 06/10/2005 at 10:41

    איריס – סליחה שחלקתי עליך על כל נושא אפשרי; סליחה שנשארתי דבק ברעיון הציוני למרות כל ההסתייגויות הרבות; סליחה שהצקתי בתגובות; סליחה שאולי לא הצקתי מספיק; וסליחה שסירבתי להזדהות.

    שתהיה לך שנה מצוינת!

  • איריס  On 06/10/2005 at 11:16

    אולי ראשי התיבות ת"ת זה תקל תקל

    לגבי דבקותך בציונות, רבים וטובים ממך נפלו בזה, ונותר אך לאחל לך שההתפכחות לא תהיה כואבת מידי, כמו לחלק מאתנו.
    ועל כך אמר הכתוב
    שומר פתאים אדוני

  • RSM  On 06/10/2005 at 12:24

    did you delete my comments?

  • ..  On 06/10/2005 at 17:56

    את כותבת נפלא.
    מושחז ומקורי.
    כל הכבוד!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: