כל מיני …
היציאות הטובות של האינטרנט
– טוקבק מוזר לאללה, במיוחד עבור תושבי יפו…(לינק למאמר כולו ב"מחלקה ראשונה")
פיצוץ ביום בחירות (נכתב על ידי "אף אחד")
בשנות ה-70 היה במקום,מול בית ספר |
וגם הטוקבק שלפניו די מעניין…
אתר "עמוד הקלון"
ווינט חשף אתר חדש של הימין ימין, ובו רשימה שמית של האשמים בהתנתקות. אתר זה מצטרף לאתר אחר שנשלח אלי לאחרונה באימייל מחו"ל, המכונה shit list , ראשי התיבות של השיט זה "ישראלים השונאים את עצמם" כלומר שמאלנים לכאורה. האשה ששלחה לי את האתר התגאתה בכך ששמה מתנוסס בו, וכמעט הרגשתי זנוחה שאני לא שם. לעומת "עמוד הקלון" הרשימה האמריקאית היא ארוכה מאד וכוללת את כל המי והמי כולל חיים יבין (?). כניראה רק יוצרי האתר נותרו האחרונים ביקום שאינם שונאים את עצמם. זהו למעשה מעין אתר הכשרה certificate לכל מי שרוצה להוכיח שהוא ביקורתי לישראל. כדאי לשים לב לכתובת של האתר, "מצדה 2000" , נו באמת. כמעט ניראה כמו פרובוקציה מכוונת.
דוגמא ל"ערך" בשיט ליסט – ענת בילצקי לפי הכתוב בילצקי פעילה בארגון :בת-צלם. |
ההתקפה על האתרים האלה מכנה אותם "רשימות שחורות", ומזכירה זמנים ומשטרים אחרים. האמת, שלא צריך לנדוד רחוק, וכאן בישראל נוהגת הממשלה להחזיק לה פנקסים כאלה, ובהם אנשים שנועדו לטרטור והדרה, כאשר אין נגדם ולו שמץ ראיה או אפילו לא טענה על עבירה חוקית. במקרים רבים זה "עונש" על סכסוך אישי עם בעל שררה ובעל קשרים, במקרים אחרים "חינוך מחדש" לציונות, ובמקרים רבים יותר זו הכנה לסחיטה. אך בניגוד לרשימות המקוונות – אלה אינן פומביות, ואף אחד לא יודה בקיומן.
האמת, וכדרכי לתמוך תמיד באנדרדוג התורן גם אם אינו ראוי לכך, חיבבתי את "עמוד הקלון". קודם כל, האתר בקושי עולה, ומצבו הטכני עגום למדי. שנית, הגרפיקה והגישה הפרסומית לוקים בנואשות אנכרוניסטית נוגעת ללב. מעין "עמוד האש" בהפוכה. קראתי כמה ערכים, וגיליתי שחלק מהם ראויים לחשיפה, ומכאן שיש ערך דמוקרטי באתר הזה ובמחאה. כך "אייפאק" וכן שורה של תורמים אמריקאים, מן הסוג המפורסם של "זקני ציון" הבוחשים בחדרי חדרים ומנהלים את העולם, ובעיקר את ישראל. נכון, המתנחלים הימנים לא טומנים ידם בצלחת, גם להם קופות עלומות בחו"ל, חלק אפילו לא יהודים, אבל עצם העלאת הנושא חשובה מאד. והנה מתגלה תמיד, אבל תמיד, שחופש הביטוי עדיף על סתימת פיות, מבחינת התהליך הדמוקרטי.
אולי ייפתח דיון ציבורי במידה המגונה הזו של עקיפת הדמוקרטיה באמצעות "סנטה קלאוסים" יהודים מאמריקה, שמשעמם להם כבר לבחוש בקדירותיהם והם פותחים את השולחן ומתחילים להזיז את "החיילים" על הלוח הגדול, פה בישראל. ניראה לי שהיום מי שאין לו איזה יד ורגל בפוליטיקה הישראלית נחשב "אאוט" בקרב מועדון העשירים היהודים העולמי. איש איש וחיות המחמד שלו. אפילו רשימת השיט ליסט בעצמה – פרי יוזמה אמריקאית יהודית – מתיימר להתערב בנעשה בישראל, ולהעביר ביקורת על ישראלים שגרים פה, שאינם "די פטריוטים" לפי אמות המידה של עורכי האתר, שבעליל אינם ישראלים, לפי הטעויות הגסות בתיאורים
הנוגעים לישראל, לעומת אלה הנוגעים לאמריקאים.
קיבלתי את הרעיון, ואני חושבת שארים אתר דומה ובו "עמוד הקלון" לפי בחירתי האישית. בכלל, רעיון עסקי, להקים "ישראבלוג" קטן, בפורמט זהה של "עמוד קלון", עם כמה אופציות מתחלפות בקטיגוריות ובעיצוב. איש איש ועמוד הקלון שלו. לדעתי ילך משהו אש.
תרגיל פחימה בהפוכה
השבוע שוטטתי בשכונות הדרומיות של תל אביב לאחר שסיימתי סידור מסויים בבית הדין לעבודה, ליד הבניין של מערכת הארץ. אזור זה, הניראה מכוער, אפור, מוזנח ואפילו נואש, מסתיר אוצרות רבים. למעשה, מאז שאני גרה ביפו למדתי להפנים את הביטוי העתיק "לא כל הנוצץ זהב" על הוריאציות השונות שלו. יפו, למשל, ניראית במבט שטחי ממש רע, אך כמו ה"סברס" המפורסם, הקוצים האלה נועדו להגן על הלוז, מתוק מתוק ושווה מאד. בצורה אחרת, גם דרום תל אביב, אזור קיבוץ גלויות, העליה, פלורנטין, סלמה, והתחלת אלנבי, צ'לנוב והתחנה המרכזית הישנה – תענוג אמיתי, אם מוכנים לעבור את הדרקון שבפתח, כלומר הפיח, הרעש וההזנחה.
במהלך השיטוט הגעתי לפתחה של חנות חדשה, מעין כלבו קטן של שמונצעס מרהיבים בגרוש וחצי. תכשיטים, סידקית, וקשקושים יפים בזיל הזול. הסחורה כולה מסין, ניראה כאילו הבעלים פשט על בייג'ין ולקח מכל הבא ליד במחירים מגוחכים. לבי זינק מחמדה, ולאחר חצי שעה שיטוט במקום יצאתי עם ערימה יפה של דברים, במחיר כולל של שמונים ש"ח. יצאתי משם, והשגחתי בשמץ אשמה, תחושה של "מים גנובים" או בגידה. לאט לאט הבנתי שמדובר בתסמונת פחימה. הסכסוך בין ישראל ובין ארצות הברית על מכירות הנשק לסין, הותיר משקע, או "צריבה בתודעה". זה הזכיר לי את תרגיל פחימה משום שגם מטרתו לדעתי (לפחות אחת מהן) הית לצרוב אימה דומה בנפשו של כל ישראלי שתאוות השלום קפצה עליו.
פעם היו אצילים תולים ראש כרות בכניסה לאחוזה שלהם, לסמן את הטריטוריה ומה קורה אם חוצים איזה גבול אסור. היום הסימון שונה, אך לא פחות אפקטיבי. ממשלת ארצות הברית בקשה להעביר מסר מסויים, שאינה רואה בעין יפה את הפזילה לעבר סין. מעניין איך דברים כאלה משפיעים, כמו פרסומות, כמו שאר השטויות שאנחנו מלעיטים את עצמנו מן הסביבה. אך אפשר גם לדעת כבר שכאשר השלטונות ובעלי הזרוע מתאמצים לסמן את הגבול, קיימים כבר הכוחות בשטח שמאיימים להפיל את הבריקדות.
טול קורה…
ומי אמר השבוע את המשפט הבא
"לא נחיה תחת אלימות, סחטנות ופראות"
האם הוא דיבר אל הראי ?
תגובות
(ואגב, האתר שהבאת מוויינט לא עולה).
אבל יש לי מקום כבוד ברשימות האחרות, אלה שאף אחד לא יודה בקיומן.
אפילו את תעודת החבר הכחולה שמעידה שאני ברשימות האלה, גנבו ממני.
תודה על ההערה, תיקנתי את הלינק מקווה שזה עובד עכשיו. נו טוב על הרשימה ההיא…אם יהיה לך הצעות לפעילות, אני תמיד פה.
אולי זה מה שקורה כשניזונים יותר מידי מהתקשורת? ארה"ב וסין הן לא אויבות. ההפך, ההבדלים בין הכלכלות שלהם מתחילים להטשטש. מישהו שם החליט שהדרך בה ישראל מוכרת נשק כבר לא בסדר, אבל זה לא אומר שארה"ב עצמה לא מוכרת לסין נשק… זה יותר קשור ליחסי ארה"ב – ישראל מאשר לסין.
ואם את רוצה סיבות להרגיש רע על הקניות שערכת, תחשבי כמה מרוויחה הבחורה הסינית שעובדת במפעל המייצר את מה שקנית.
אכן חלק מן האשמה טמון בדיוק בזה. חשבתי איך אפשר למכור משהו במחיר מגוחך כזה, שכולל את הרווח של החנות, שכ"ד, מיסים, עובדים, יבוא, הובלה, הרווח של הקמעונאי בסין. זה מותיר סכום אפסי לשכר הפועל, אבל גם לחומר הגלם. אבל אני לא מסכימה איתך לגבי ארצות הברית וסין בכלל ! בדיוק מן הסיבה הזו, הכלכלית, ארצות הברית תתקוף את סין בסופו של דבר, אם האיום על הייצור יהיה גדול מידי. אמנם כרגע גם המפעלים שלהם עברו לייצר שם ולנצל את הפועלים, אבל בסופו של דבר הם לא אוהבים קומוניסטים, לא רק מסיבות כלכליות, אבל גם.
הסכסוכים בקשר לטייוואן ומה שעכשיו קורה בין סין ליפן, לא מקרי בכלל. נידמה לי שבארץ בכלל לא מבינים את מדיניות החוץ האמריקאית וזה גם לא מעניין פה אף אחד. כמה אנשים התעניינו במלחמת וייטנם והסיבות לה ? או למלחמה הממושכת מאד של ארצות הברית בדרום אמריקה. לא לשכוח, המדינה שמקבלת סיוע חוץ הכי גדול, יותר מישראל, היא קולומביה, ושימי לב איך היא נראית מבחינה פנימית לאחר שנות "סיוע". גם המלחמה הקרה ניראית היום כמו היסטוריה, אבל היא גבתה מחיר עצום בכל העולם, בכסף, זכויות אדם, וכל דבר אחר. האמריקאים אינם זורקים איומים באויר, והקטע עם משרד הבטחון מופץ כאן בצורה מוטעית בכוונה, כתחרות כלכלית. זו אינה הדעה המקובלת על ידי הפרשנים בחו"ל שמתמחים בנושא, ואין להם סיבה לשקר. פרשנים בקנדה ובאירופה רואים את המצב כמאד מתוח בין שתי המעצמות האלה, ועל רקע זה נחתמו עכשיו הרבה הסכמים בין הודו לארצות הברית בקשר לנשק גרעיני. זה ששני פקידים בארץ נלחמים על הכסא שלהם, לא צריך בשביל זה לעוות את כל המציאות…
מי היה קודם – הסינים או היפנים?
אהלן
גרי – גם הסינים וגם היפנים הם עמים עתיקים ביותר. אם אתה שואל מי תקף ראשון את מי אז התשובה היא היפנים. הם נלחמו נגד סין כל שנות ה-30 לסירוגין כאשר השיא היה במלחמת יפן-סין 1937-1939.
איריס – קולומביה אכן לנראית לא משהו, אבל למה לדעתך זה קורה דווקא בגלל הסיוע האמריקאי?
תראה מה קורה כאן, ומה קורה שם, וזה ניראה קצת דומה. עם הכסף הגדול באים הסמים, הפרה-מיליטרס, ההשתלטות של תאגידים אמריקאיים בצורה פראית על השלטון, השחתה, קפיטליזם דורסני במקום שזה לא מתאים לאוכלוסיה, פשע אלים גואה, הצבא הוא הגוף החזק, כנופיות, הפרד ומשול, פערים כלכליים עצומים בין עוני לעושר…והשאר ידוע.
אולי זה צירוף מקרים
הלטינים חושבים שזה לא צירוף מקרים, וגם אני חייתי פה לפני משבר האנרגיה.
ניראה לי הם לא פראירים פשוט.
ומה לך ניראה ?
הרי דעתי כבר ידועה
זהו שלי אין דעה חד-משמעית. אני יודע שיש הרבה אמת במה שאת טוענת. אבל השחתת המידות, פשע, פערים כלכליים כנופיות ושליטת הצבא הם לא נחלתן רק של מדינות המקבלות סיוע אמריקאי. זה קיים גם מדינות שלא ראו גרוש אחד של סיוע. אולי התוהו ובוהו והעוני המנוון של העולם השלישי נובע מאי-יכולתם של העמים המאכלסים אותו לארגן לעצמם חיים נורמליים. והסיוע לא קשור כלל לעניין.
השאלה היא שוב המחיר שאנחנו לא שומעים עליו ל"סיוע" הזה. הרי הדברים לא על השולחן מבחינה ציבורית בכלל. לפחות נסכים על דבר צר אחד, שהדימוי הפנימי של ישראל כעולם ראשון אינו הולם את המציאות. ברגע שהציבור יקבל מידע אמיתי על מה שקורה כאן, בעיקר הפרטים הקטנים של ההסכמים של ישראל לייצור נשק תמורת הסיוע ואיך הם פוגעים באקולוגיה, בזכויות האדם, בכלכלה, בדמוקרטיה של ישראל – אז אפשר באמת יהיה לקבל תמונה על מה בא קודם, השחיתות פה או הסיוע שלהם. כמו כן, אין בכלל מידע פה על ארצות הברית, אני תוהה עד כמה הישראלי המצוי מבין בכלל מי מקבל את ההחלטות פה, ואיך. עצם העניין הזה, הוא נזק גדול.
ברור שאני הייתי לפניהם.
לגבי הדימוי הפנימי של ישראל אני מסכים איתך לגמרי. הנושא של קבלת המידע ע"י הציבור הוא מורכב יותר. אלף, ההסכמים של ישראל עם מדינות שונות כולל ארה"ב הם גלויים וניתנים לקריאה ולביקורת. אמנם, האזרחים לא ששים לקרוא ולבקר אבל זו בעיה אחרת. בית, אני חושב שיש כאן מידע על ארה"ב או על כל נושא אחר, רק שלאנשים לא אכפת. המידע כאן לא מוסתר ע"י השלטון, אלא שאיש לא מתעניין במידע זה. גימל, אני עדיין לא מבין למה את קושרת בין הסיוע האמריקאי לאיזשהו "מחיר"? האם זה וודאי שדווקא בעקבות הסיוע גובר הפשע, מתרחבים הפערים, מתחזק הצבא וכו,?
אתה מעלה שאלות חשובות אך התשובות להן מאד ארוכות ולא זה המקום. חלק מהקשר בין הסיוע לבין התוצאות הוא ברור מאליו (כמו הצבא) וחלק כרוך בכמה שלבים שבין הסיבה לתוצאה. אולי בהזדמנות, פוסט על "סיוע חוץ"
או
foreign aids…