האמא של הקומבינות..

תעודת בגרות לטוקבקיסט המצוי

 

היום התפרסמה ידיעה בויינט שתע"ש קיבלה עיסקה לייצא כלי נשק קלים לצבא האמריקאי בסכום גדול. (אגב למביני דבר, הידיעה פורסמה אצלי בסקופ בלעדי יומיים לפני כן).

ציפיתי לפרץ זירמת סוסים גאה מהטוקבקיסטים בסגנון "כל הכבוד לצה"ל), שבחים והתלהבות מהציבור. אך משהו קרה, ההתנתקות השפיעה גם על נמוכי המצח.

התגובות היו לעגניות –

– יופי, יותר רובים יתקעו פחות הרוגים (הטוקבק המצטיין, לדעתי)

– מה יקבלו בשביל תל אביב ?

– בהתחלה נתנו נשק רק לערבים.
שרון, רבין מחכה לך…

– יותר מתים פחות פיטורין

וכך הלאה, בדיחות, חלקן מצמררות קצת חלקן ממש מצחיקות. מעט מאד תגובות רגילות וצפויות.

לדעתי, ובלי שמישהו התכוון לכך ברצינות, ההתנתקות מחבל עזה הובילה לשינוי העמוק ביותר בחברה הישראלית מאז מלחמת יום הכיפורים. המלחמה ההיא היתה הסימן הראשון לבגרות של עם, המבין שאין צבא טהור, גנרלים הם הרע במיעוטו ויש לפקח עליהם בשבע עיניים, ובכלל ריבונות, ציונות, צבא עברי וכל המילים האלה, זה לא מציאה גדולה. לא להתלהב. המשיח ואלוהים לא נמצאים בתקציבי הממשלה וגם לא בסמלים של ריבונות.

לפני כמעט שנה גונבה שמועה לאזני (שהוכחשה לאלתר על ידי המפיצה) שחלק מהסכם ההתנתקות כולל הנפקת ויזות הגירה של ממשלת קנדה למתנחלים מותשים, אלה עם ג'ננה מיוחדת שזקוקים לצינון. כמו שעשו לנאצים, כמו שעשו לאפריקנרים, אין כמו אגמים ושושנים קנדיות כדי לצנן התלהבות דתית בשירות הצבא והנפט.

אז זה הולך ככה…בוזזים את עירק, מקבלים כסף, מזיזים אנשים, מו"מ תוך כדי חטיפות, כתבי אישום, הסתה, רבנים, חזיונות, קולות מן השמיים, ואמבושים, כמה בארות עוברות ידיים, כולם נרגעים, עוד כמה אנשים זזים, פה ערבים, פה יהודים, תזיזו לכאן, הם יסתדרו, תעביר לי לחשבון ההוא, תשלח לו זונה ותצלם, עוד ארבע שנים, קצת רובים, אנחנו לא אוהבים קור, טוב קצת לאוסטרליה, הסכם חדש, האמריקאים לא רוצים, תזיז לפה, תפוצץ, תעביר אלי עוד כמה בולדוזרים, תעביר אותם מהגדה לעזה, מניות בקטרפילר, כנסיות, ותיקן, פיגועים, נחישות ורגישות, שימוע, הוילות באיטליה נגמרו, לקחו החיילים מהסיבוב הקודם, תשעים ואחת, ברלוסקוני אומר מספיק, נגמרו הפיצות, למה לא בגרמניה בעצם ….

ככה לא עושים עסקים

 

מילה רוחנית לסיום. אני באופן עקרוני שמאלנית. כלומר, מצידי שלא יהיו מדינות בכלל. ג'והן לנון הוא הכוהן הגדול שלי. ובכל זאת, משהו מטריד בעובדה שבכל פעם שיש "הסכם שלום" לכאורה והחזרת שטחים, מתברר שאיזה תע"ש כזה ביחד עם דוסים מסויימים, וראש ממשלה מושחת עושים קומבינה באמריקה, והתקשורת מחפה, והרוצח – רוצח. זה לא שאני מאמינה במיסטיקה, אלא שככה באמת לא עושים שלום וגם לא מלחמה

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: