רק תגובות..תשבצ הגיון

תוספת מהיום 24 אוגוסט – איך זה מעצבן פה כמה אנשים שאני יודעת את החדשות של מחר ?

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • ביטוח לאומי  On 23/08/2005 at 12:27

    התקבלו תלונות שלאזרחים נמאס כבר לפרנס בטלנים שחיים מקצבאות

  • איריס  On 23/08/2005 at 12:29

    אכן נכון הדבר, נמאס לנו לפרנס את הבטלנים מיו"ש וגם אותך שמבלה את ימיך בשיטוט חסר תוחלת ברשימות בתקווה שמישהו יקרא את השטויות שלך. יאללה לעבודה, בטוריות או בניקיון.
    או שתמשיך להדליק סיגרים לאיש ההוא.

  • איריס  On 23/08/2005 at 12:33

    ובמה אתה עובד ? אני בטוחה שיש בזה עניין רב לציבור, לדעת מי מממן טרדנים כרוניים באינטרנט על חשבון משלם המיסים.

  • מרדכי סיני  On 23/08/2005 at 12:53

    אני אמרתי מזמן את כל היצורים האלה צריך להשתיק אחת ולתמיד, ויפה שעה אחת קודם.

  • יהודה אמון  On 23/08/2005 at 12:54

    עוזי מקוצר מסוג איגל. מכרתי כמה כאלה מתחת לשולחן …חי חי

  • פרלמוטר ז"ל  On 23/08/2005 at 13:01

    first I buy and then I fly..

    תהילים שי"ט

  • אגדת עם דומה  On 23/08/2005 at 14:02

    תולדותיו של שקר, ועלותו

    פעם אחת בממלכה רחוקה, מלך מלך קצת גנב בעדת נתיניו. היו לו כמה שרים, אך גם הם היו קצת גנבים. הכוהן הגדול של הממלכה מונה לצמיתות לאחר שאיתר ספר עתיק ובו נכתב שהעם הזה רשאי להיות עם של גזלנים בתנאי שידבקו זה בזה ביחד, לכוהן קראו זלמן ולספר העתיק קראו צוואת בני חמסין . עמאפיה, כך קראו לאותו שבט. ויהי בשנה אחת, החליטו כמה משרי המלך שחסר כסף בקופת הממלכה , ויש לצאת למסע שוד אצל שבטים שכנים. ויעשו קומבינה עם הממלכה הגדולה ויצאו למסע השוד הגדול.

    ויהי לאחר השוד, בבוא היום לחלק את השלל לעמאפיה שהשתתף בקומבינה, חמד אחד השרים את כבשת הרש, התשלום הקטן שנקבע כפיצוי לנסיכה אחת, שגרה לבדה בקצה היער, וביתה חרב ורכושה פוזר לכל עבר במהלך הקומבינה. לא שהיה חסר לו כסף, ארמונות מוזהבים היו לו, ומאות מרכבות סוסים מפוארות. אלא מה ? לא הצליח להתגבר על יצרו, וגנב את כבשת הרש של הנסיכה, וגם שלח את ידיו השעירות והמצחינות ונגע בגופה הטהור, במהלך הקרב, למצהלות החיילים.

    באה הנסיכה לארמון לבקש את השר, ולשאול מה עם שכר הפיצוי הקט, אך השר סרב לראותה. במקום זה שיסה בה את משמר הארמון שיגרשוה הרחק מן הארמון ומן הממלכה. "אשפוז כפוי" תגידו לה, אמר לשומרי החרש, "זה שכרה של הזונה הקטנה הזו. היא רצתה את זה, כמו כל הילדות האלה הן תמיד רוצות את זה ואחר כך בוכות". אך את השערוריה הקטנה שמעו כמה פקידים מן הארמון הלכו וסיפרו למלך ולשרים האחרים.
    קרא המלך את השר, ונזף בו. ":מה אתה עושה מפגר ? חסר לנו צרות חוץ מהגניבות שלך ? רק התאוששנו מחנן גולדבלט, ומאייפאקיסטן מה נעשה עכשיו ? הדבר כבר התגלה…" אמר המלך השמנמן וקילף שוקולדים יקרים מבלגיה. "עכשיו אי אפשר להודות בזה וכל שר ופקיד ששמע רוצים את חלקם, לא דמי שתיקה חו"ש, אין זה נהוג בממלכתנו, אלא השתתפות בסודות ובנטל הקשה של שמירתם וכל כיוצא באלה.". וכך בלית ברירה, נאלץ המלך להקצות מאוצר הממלכה כולה (על חשבון משלמי המיסים) תקציבים לכל שר ומשרה, פקיד, פסיכולוג, בן משפחה, זב ומצורע, להמשיך ולשמור על השקט התעשייתי בממלכה המשגשגת.

    הנסיכה שוטטה בבלויי סחבות בשולי היער, מלקטת תותים ועשבי בר, ורוחצת במימי הנהר שזוהם לבלי הכר במהלך הקומבינה לשדוד את המדינה השכנה. הממשלה הכריזה על מנהלת העזרה לצדיקים אך בעצם כל זה היה ישראבלוף להגדיל את חלקו של עמאפיה בשלל הביזה מן הממלכה הגדולה והממלכה השכנה. את הכסף תכננו השרים להפקיד בכיסם ומה שנותר בחשבונות ממוספרים בשוויצריה.
    בכל פעם שנכנסה הנסיכה לעיר הגדולה, לקנות קצת בגדים ולשוחח עם בני עירה לשעבר, שוסו בה שומרי הארמון, ביניהם עצלן אחד שכינה עצמו "ביטוח לאומי" ושוטט בשווקים כאחד הפוחזים והריקים. "לכי לעבוד" אמר לה וקצף יוצא מפיו הכעור, שסיגר תחוב בתוכו. הוא היה משוליותיו של השר הגנב, שעשה את הונו מפקדונות של ניצולי שואה. "לך אתה לעבוד" אמרה לו, ושבה לשולי היער ממתינה שביתה יוחזר לה וכבודה גם כן.

%d בלוגרים אהבו את זה: