איזו מין מלחמה

 דגים

 

לילה אחד לפני למעלה משלושים שנה. זה היה לילה קיצי וחם, הביל ולח כמו עכשיו, המקום – פיקניק על חוף הכנרת. השעה – חצות בערך, כל הילדים ישנים שרועים על שקי שינה המשמשים כמזרון, בתוך אוהלים. חם. המבוגרים, חבורה של ישראלים מכונסים סביב מדורה, מנשנשים שאריות של בשר על האש, פיתות וסלטים. הגברים מדברים בקולות רמים, הנשים מפטפטות, מידי פעם מישהו מתרעם, השני מספר בדיחה, צעקות מתערבבות בגעיות צחוק. לפתע משתרר שקט יחסי. יוסי מדבר. החבר'ה קוראים לו תמיד מאיור, הגיה צברית של הדרגה הבריטית מייג'ור. הוא מספר על מבצע בחוף ים ברצועת עזה. הוא מספר על מקרה נורא, מישהו לקח דג ואנס איתו ערביה. קשקשי הדג פצעו אותה והיא דיממה. יוסי צוחק. הנשים שלרגע פסקו מפטפוטיהן בצד, מוחות. יוסי מתרצה ומפסיק. ילדה אחת שוכבת ערה, מסתכלת על הכוכבים, מקשיבה, והמילים נחרתות בה לעולם. הדג. מאז היא לא אוכלת דגים. אמא מתעצבנת על ההתעקשויות. בסופ מתרצה. "שלא תאכל. היא מפסידה".

 

old boys

פוסטים קודמים לא נעלמו רק יצאו מהאינדקס – כנסו ל

עדכון קצר  התנתקות שואו מחיר הבטחון

וכדאי להירשם לעדכונים בדואל

הלקוחה שלה יושבת מולה בבית הקפה. היא צעירה ויפה, משהו תמים ורך בפנים האלה. עכשיו דמעות זולגות מעיניה. הן משוחחות על התיק. כן, כל הכבוד שהיא עמדה בזה, בחקירות המשטרתיות, שתי וערב, ההשפלות, התיאורים המדוקדקים. איך הוא עשה לה את זה. אבא שלה. אבא. לבסוף הם האמינו לה, ומאותו רגע התחלפו העינויים האלה בתמיכה. מעולם לא הרגישה כל כך טוב. החוק לצידה. המאבק עוד היה לפניה אך המשוכה הראשונה עברה בהצלחה גדולה. המשטרה ממליצה להעמיד לדין.

אחותה שהעידה גם כן, חזרה בה ברגע האחרון ובקשה מין המשטרה לגנוז את העדות. אמה תומכת במנוול. אך לאחרונה נודע משכנים שהיא עומדת להתגרש. האם ידברו? האם ייפגשו ? סבתא איתה, דוקא. הזקנה לא שואלת שאלות, פתחה את הבית ונתנה לה לגור שם עד יעבור זעם. ואחרי כל זה, הפריצה ליומני הילדות שלה,  הזכרונות, זה מה שהיא מקבלת מהפרקליטות ? שתיקה. שנה, ועוד שנה. כלום. היא ידעה שזה יהיה קשה. הוא בכיר במערכת הכי חזקה במדינה, ויש אומרים בעולם כולו. מאז הגישה את התלונה עטו עליה כל עדת הזאבים שלו, הטרדות, קללות, דברים נעלמים, כל "השדים" האלה עליה, הקטנה. היא לא מדברת הרבה בכלל. ולכל זה היא קוראת the scam

 מערכת ממלכתית המופקדת על בטחון אזרחים, מאפשרת, אם לא לאמר מעודדת אונס בתוך המשפחה, ואחרי שזה יוצא, מנסה לערער את הילדה.  "עמידה לצדו של חבר" .

 

 פצמ"ר

 

באזורי מלחמה יש עבירות מין צבאיות כאלה. זה לא סתם אונס, זה מבצע צבאי מתוכנן היטב. יש לזה מטרה. והאמצעי הוא הגוף הנשי. הפורקן, הפרס, העונש, הפיתוי, הסחיטה. נשק לא קונוונציונאלי או אולי כן. יש פצצות, יש רובים, יש וירוסים ומעתה אומר יש ….גוף ואברי מין. פצצת מין רעבה, ובעגה צה"לית = פצמ"ר.

 

אין בושה


הפסיכולוגית של המדינה נפגשה איתה שוב. היא ידעה מה קרה לה. מי אחראי לזה. אך כמו כולם, לא עלה על דעתה שעליה לחשוף ולהתלונן. כולם בתמונה, כולם בסיפור, וכולם שותקים. למה היא צריכה לעשות מה שאף אחד לא עושה. בכל זאת, ליבה נכמר על האשה הזו היושבת מולה ולא מתפרקת למרות האונס הממושך, הקבוצתי, המתוכנן, שעברה. למרות האונס, אולי בגללו, היא גם מושכת אותה, והפסיכולוגית של המדינה, אמנם נשואה ואם לשניים במסגרת דתית לאומית, לא מצליחה להשתחרר מן המחשבות האלה. אולי היא תזמין אותה לאיזה נסיעה משותפת, אולי ישנו יחד במלון מרוחק, אולי….בסופו של דבר החליטה שזה לא לעניין, ובמקום זה קנתה לה ספר מתנה. רמז.

the woman who slept with men to take the war out of them

 

טוהר הזין

 

צה"ל מטפח את מיתוס טוהר הנשק, טוהר הזין. 

———————————–

 מוסף שבעה ימים של ידיעות מביא היום סיפור מזעזע של אשה גדולה מהחיים. תחת הכותרת "העלמה והחיים"

(פרפרזה על "העלמה והמוות", הסרט המעולה על ניצולת עינויים פוליטיים בדרום אמריקה) מספרת יולנדה אגילר על שנים ארוכות בכלא, עינויים, אונס, רצח כל בני משפחתה כמעט, בדרום אמריקה. החלק השני, סיפור לא פחות מדהים, אולי יותר, על חזרה לחיים. המאמר מובא כפרומו לארגון ותנועה חדשים שינסו לטפל בבעיה של אלימות מינית נגד נשים באזורי מלחמה. קראתי את הסיפור של אגילר, ונתתי את שימת הלב המתבקשת למאבק העקרוני שבשמו היא הסכימה לחשוף את עצמה. אכן, מטרה ראויה

 

נ.ב

 

איזו מין מלחמה

 

אני אוהבת צירופי מקרים. יום הסחר בנשים נופל במקרה על יום ההולדת של אסתר מדונה…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שפי  On 21/08/2005 at 03:49

    הכותרת השגורה "העלמה והמוות" היא מיחזור שמה של רביעיית מיתרים של שוברט (1797-1828), אחת היצירות העילאיות ביותר של הקלאסית. זוהי הרביעייה מס' 14 שלו, מס' 810 ברשימת כלל יצירותיו, ב-D מינור. במקור הגרמני היא נקראת "Der Tod und das Madchen" ובאנגלית "Death and the Maiden".
    גוסטב מאהלר (1860-1911) עשה לרביעייה הזאת עיבוד לתזמורת מיתרים שלמה. ערכו של העיבוד הזה שנוי-במחלוקת, לדעתי הוא נפלא ואני מאזין לו יותר מאשר למקור.
    ביצוע מומלץ (למקור): רביעיית אלבן ברג.

  • איריס  On 21/08/2005 at 10:49

    תודה על ההערה, הכנסתי קישור לסרט שאליו התכוונתי, אבל המוסיקה בודאי חשובה, תמיד.

  • גיל רימון  On 21/08/2005 at 12:06

    סיפור כואב ויפה מאוד,
    אני אוהב כאלה.

    סקרן – קשור במציאות? במציאות שלך?

  • אהרן  On 21/08/2005 at 20:12

    זה באמת היה הסיפור בכינרת ?
    הסיפור הזה סופר ?
    האיש צחק ?
    מנין הרוע הזה ? העיוורון ?
    "וישח אדם וישפל איש…"

  • איריס  On 21/08/2005 at 22:51

    אדם יקר אתה ללא ספק, ותגובותיך נאות הן וראויות. ובאמת, בצער רב אני נאלצת למחוק אותן מדי פעם. זהו ביתי שלי, ואני קובעת מי ייכנס בשעריו. לא נאה להיכנס וללכלך את הרצפה.
    לא נורא, ניקיתי.
    א.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: