עדכון קצר

שיחה עם יהודים מודאגים

 

בעקבות פוסטים אחרונים שלי, המושפעים בהחלט מהחמסין (עם הקוראים האנינים הסליחה), קיבלתי כמה אימיילים מעניינים. אמנם, רשימת הדיוור הישיר שלי דוללה (כניראה שכמה אנשים התאכזבו שאין לינקים לפורנו עם בעלי חיים חינם), אך התעשרתי בהיכרויות עם בשר ודם. שיחה אחרונה, בלי להסגיר שמות וזהויות, נסובה על "המצב", וכמה מסוכן הוא, נו מה חדש, הן כאן והן באמריקע.

הנטיה האוטומטית שלי היא להיכנס למודוס "דאגה למצב" ולהתיר למוחי הקודח לחפש ולסרוק אפשרויות הצלה לעם היהודי ולשלוחתו הנבחרת, עמישראל.

לפתע, אולי בגלל ההתנתקות (תודו היא משפיעה על המוח, פתאום לא חייבים להמשיך עם האינרציה, עוצרים, חושבים, משנים עמדות, מגלים אחריות), האוטומט נעצר. מה זה נעצר ? חראקה שורפת צמיגים…סטופ, סטופ. מה זה בכלל מעניין אותי "המצב" ? אני אחרי ההתנתקות, והגישה שלי זה דטצ'מנט, קול, אי הגררות והתלהמות, איפוק ואחריות. לא מחזירים סטירה על יריקה. מחכים למזוז.

עצרתי את הגברת המודאגת מגל אנטישמיות ופרעות בנוסח תח ותת באמריקה, ואמרתי לה – ואללה זה לא מעניין אותי יותר. התנתקתי. לכל בעייה בטחונית קיומית היסטרית משיחית שואתית, נא לפנות לאריאל שרון. תפגעי בו, ואל תעליבי אותי, ככה הוא אמר בטלויזיה. או משהו כזה. זה הזמן שלנו, השטחיים הנהנתנתיים מתל אביב עם הלאטה וההומואים. נגמר עידן הגיוס והשיסוי. לא מתנחלים בסבסטיה, לא מחכים למשיח עכשיו, לא מתלהמים על ערבים, אפילו לא שונאים מתנחלים, וחוזר חלילה.

לכולנו נגמרה מסיבת הסמים, חברים. ולמעשה, הלקח הבריא מכל ההתנתקות הזו הוא רוחני. לזרום, להתבונן, לנשום עמוק. להפסיק את ההתמכרות, מי לשנאה, מי לדאגות, מי לחרמנות, מי לכסף ומי לעבודה. זהו, ה"ציונות" נגמרה, החיים מתחילים. תודה לאל.

——————————————–

תגובות אחרות שקיבלתי היו מעניינות לא פחות. טלפון אנונימי לאמא שלי הזקנה הודיע לה שמדברים ממשטרת ישראל, המטה הארצי. לא פחות. "בתך היתה מעורבת בתאונת דרכים בכפר סבא, עם המיצובישי שלה" אמר הקול מאחורי המכשיר. טוב, את אמא שלי זה קצת שימח, לא ניכנס לבעיות האלה, אבל מבחינות אחרות זה היה בין מצחיק לבין מדאיג. אם זו באמת שיחה ממשטרת ישראל אז ככה – אין לי מכונית (כי משרד החוץ גנב אותה בקנדה ולא החזיר), לא נהגתי מאז שאני בארץ, חוץ מאשר על הקורקינט של ילדי השכנים, אני לא יודעת אפילו איפה זה כפר סבא, ולמגינת לבם של די הרבה אנשים – לא היתי מעורבת בתאונת דרכים כלשהי. שנית, אם זה באמת משטרת ישראל, הכיצד לא חשבו לצלצל למודיעין בזק לאתר אותי ? ולבסוף, הכי מדאיג שאמא שלי לא חשבה על כל הדברים האלה. היא מסרה להם את כל הפרטים שלי, כולל מספר נעליים ומשקל, ואח"כ היא נשבעה להם שאין לי מכונית. "אז אולי גנבו לה את הזהות ?" שאלה השוטרת לכאורה. טוב, אחרי כל הפרטים שהם הוציאו, אולי זה עוד מעט קט יהיה נכון.

 

אז ככה, אני מוכנה לתת חינם את הת.ז. שלי כולל דרכון בתוקף, ואיידי אמריקאי תקף ומשובח, תמורת מיצובישי יד שניה במצב טוב. דיל ? הלו ? משטרת ישראל ???

——————————————————

 

בינתיים כמעט חמש מאות תגובות לכתבה של ארי שביט בהארץ. לא הייתי פה כמה שנים ונידמה לי שהחמצתי משהו חשוב. למה כל כך הרבה ? ומיהו ארי שביט ? ולמה כולללללם מתבעסים ממנו ? תודה מראש על הסבר תרבותי קצר.

 

——————————————————

 

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: