נו אז מה קרה שם מתחת לדשא במכון ? (חלק שני)

טוב, אז מה קורה במכון וייצמן ??

לבקשת קוראים, אני מתיישבת לכתוב את פרק ההמשך, ל"מה מתרחש מתחת למשדאות הירוקות של מכון וייצמן ?". הבטחתי להעביר את הרשמים שלי ממשפחות "הפרופסורים", בשנות ילדותי. 

 

מדעני הגרעין

 

החברה הכי טובה שלי בחטיבת הביניים היתה ביתו של מדען גרעין בכיר, חבר בועדה לאנרגיה אטומית. היא היתה הכי יפה, הכי חכמה, והכי עשירה, עם מבטא אמריקאי מושלם כאשר צריך, עיניים כחולות ועור חום שזוף. הבית שלהם היה יפה כמו בתי עשירים באירופה, כולם דברו בשקט ובנימוס. את האבא החשוב ראיתי אולי פעמיים, הוא בא מאוחר, דיבר מעט והיה חמור סבר. הם תמיד הביאו מתנות של עשירים, תליון מזהב, דברים שלא ראיתי קודם בחיי. אני הייתי ה"פרא האציל" שהם אמצו לחיקם לשעה קלה. החברה ואני פיתחנו משום מה שפה סודית, כמו הירוגליפים מצריים, והיתה לנו טבלא לפענוח הקודים. ככה אף אחד לא יכול היה לתפוס את הפתקים שהעברנו בשיעור. לא מפתיע שהרגשנו צורך לשמור על סודיות.

 

היא יצאה עם המלך של הכתה, ואני עם המשנה למלך, בן של פרופסור מן המכון הביולוגי. באותה שנה הייתי מוקפת משני הצדדים ביחיאל חורב, ולמעשה זה לא השתנה אף פעם. בסוף השנה היא עזבה לנוה אביבים, "בבניין של פרס", אמרו כולם בקינאה. קיבלתי כמה מכתבים, אך הקשר נותק. לימים למדתי שהאב החשוב נפטר בטרם עת, מסרטן שאינו קשור למקצועו, והבת התגייסה לאחד מגופי הבטחון. שמעון פרס שב וחזר.

 

הבן של המכון הביולוגי, טוב, איתו היו יחסי כן ולא עד גיל שמונה עשרה ואז נפרדו דרכנו. הוא הלך בדרך הממסד, והפך לפקיד בכיר בשירות המדינה. בפעם האחרונה שנפגשנו, למעשה בטלפון בלבד, הוא הסביר לי ש"מדינת ישראל רשאית לשלול לך את האזרחות ואת הדרכון, כיון שזו פריבילגיה ולא זכות", לבסוף, כניראה החליטו שעדיף לא לנקוט צעד כזה (לצערי). וכך חזרתי לארץ, לפענח את סוד חיי, שמתחיל כאמור במכון וייצמן, או עם מייסדו. 

 

00000000000000

 

החברה הכי טובה שלי אחרי כן היתה בת של פרופסור מהפקולטה לחקלאות כמדומני. אגרונום פיזיקלי כזה, קטן, נמוך, חמור סבר, דומה קצת לאבא של החברה הראשונה. לשתיהן, אגב היה אותו שם. כניראה שנגזר עלי להיות חברה של השם הזה, ושהיא תהיה בת של פרופסור נוקשה ומרוחק, שמת בדמי ימיו. גם הפרופסור הזה מת צעיר, במהלך סיור עבודה ב….סין. טוב, לא נכנס לקונספירציות מיותרות.

 

בת אחרת, שהתחרתה על כתר מלכת הכיתה, גם היא היתה ביתו של מדען גרעין. היא קיבלה את הציונים הכי טובים, והאנגלית שלה היתה אפילו יותר מתגלגלת משל המלכה. לכלם היו אגב מחשבי כיס, בחיי, לפני עשרים שנה, מתוצרת טקסס אינסטרומנטס, ואני התאמנתי שעות להגיד את המילה הזו בלי להתבלבל. 

הבנים

החבר הראשון שלי ממש, בגיל שש עשרה היה בנו של פרופסור למתימטיקה מעשית (אלה מהתיאורטית היו חנונים מידי). הוא היה הכי קול, אמריקאי למחצה, חתיך, מנגן ושר, ורגיש מתוק.

התאהבנו כמו ילדים קטנים, אך כאשר נשארתי בביתו אחרי שכולם הלכו הביתה, נחשפו החיים האמיתיים בבית. האב החשוב, היה חוטף התקפי זעם איומים מכה את כולם, את האמא והילדים, צועק ומשפיל, גם אותי, כיון שהייתי שם. אותי כינה בסרקזם "איריס הכלבה הצנחנית" וזה מאד הצחיק אותו. התמונה היפה של משפחה מושלמת התנפצה. הילדים הפכו עם השנים למוכי בעיות, סמים ודכאון, האב נפטר גם הוא בטרם עת ללא כל קשר לעבודתו כמובן, והמשפחה די התפרקה. לאחרונה התברר שהאב נטל חלק באחד המבצעים הלא מוצלחים של ממשלת ישראל בגולה, ויתכן שזה ההסבר להתנהגותו ולמותו הרחק ממשפחתו. האם שוב שמעון פרס ?

האהבה התמימה נרמסה תחת הקשיים המשפחתיים שלו ושלי, ולא נותר ממנה כלום, למעט אולי טינה מסויימת, על הבטחה, חלום, שלא מומש.

 ידיד טוב שלי היה אף הוא בנו של מדען גרעין, שהפך להיפראקטיבי, כדי להתמודד עם התפקיד. האב מת מסרטן שלא קשור למקום עבודתו, והמשפחה התפרקה וסבלה מסכסוכים כרוניים. בלי קשר למקום עבודתו. 

חבר חשוב אחר בחבורה לא היה ממש "בן של פרופסור", אבל שייך לאותו חוג. בנו של דוקטור במדעי החברה שעבד במועצה לבטחון לאומי. גם האב הזה לקה באותו ריחוק ואגרסיביות. גם אותו פגשתי שוב, כאשר התחלתי לנסות ולברר מתי ואיך קרה שהחיים שלי יצאו משליטתי, ונכנסו לאיזה סרט מטורף שבו מככבים כל הזמן אותם גופים, ואנשים. לא ממש נחמדים. 

 

הריגול הנגדי

 

מן הנודעים שבפרופסורים, וילדיו כמובן, היה שלהבת פראייר. למי שאינו מכיר את השם (החריג והיפה) מדובר באחד האנשים שהניחו את הבסיס לתוכנית הגרעין הישראלית, למין צעדיה הראשונים. ילדיו זכו אף הם לשמות מעניינים, עמוד, חמור ובת עמי או משהו כזה (מן הזכרון, יכול להיות שזה ממש לא ככה, אולי אלה אחים שלו בכלל, או אגדה אורבנית). כדי לרענן את זכרוני, לכתיבת הרשימה, ערכתי גוגל קצר על פראייר, ומצאתי פך מעניין. ישנה עדות כתובה של שלבהת פראייר עבור פרוייקט תיעוד של ההעפלה. הוא מעיד על תפקידו בפלי"ם או משהו כזה, שנסע לאיטליה להביא פליטים לישראל על גבי ספינות. הוא מספר למתעד מטעם הפרוייקט שכאשר יצא עם צוות ללה-ספציה באיטליה, נעצרו בני החבורה על ידי משטרת איטליה, דבר שהותיר בו חותם עז. לימים,נקשר פרוייקט הגרעין בשמו של מרדכי וענונו, שכידוע נחטף מאיטליה, ויש אומרים מנמל לה-ספציה…האם נסגר מעגל ? אפשר להרהר על האפשרויות הגלומות במידע הזה, ומכל מקום, הפרענק התורן, כפי שיאה ברחובות המדעית, לא יצא מזה טוב. לא הכרתי את שלהבת פראייר או את ילדיו, אך ביקרתי פעם בלה ספציה, לא ברור לי למה.

 

איש בטחון

 

סביב אצולת הפרופסורים, שהיו אנשים אטומים, חד מימדיים, ונוקשים מאד, שלא לאמר יהירים עד גועל, פרחה לה שכבה שלמה של מלחכי פנכה, צוותים טכניים, מאבטחים, ופקידים, שניזונו מהשייריים. כך למשל, דמות רחובותית מובהקת, ששמו אסור לפרסום, תפקד כמעין קצין בטחון של הריגול הנגדי המדעי, במכון וייצמן. בני רחובות הותיקים ידעו שזה "פרוטקציה מפלגתית" שכן הבחור היה בינוני למדי, בנו של סוחר בגדים ותיק, שתרם לפקידים הנכונים. קצין הבטחון הפך מרחובותי ותיק וקרתני לאיש העולם הגדול. טעמו גדל ככל שהתקציב של המכון גדל וזרועותיו הלכו ופשטו לעבר עולם ומלואו. כמובן, פרוייקט הגרעין חייב הוצאת כספים רבים על "איבטוחים" חדשים. הבחור הנמוך והשקט החל להופיע עם חליפות של מיטב המעצבים באירופה, שעוני זהב שערכם נאמד בעשרות אלפי דולרים, המכונית תמיד מודל אחרון של מירוץ, ב.מ.וו שחורה טורבו טורבו עם גג נפתח, לבן, מעור, והגה מעץ מבהיק. את אשתו, הרחובותית הותיקה והמחוקה, מורה בתיכון, החליפו ליד מושב הנהג בחורות צעירות, דיילות, יפהפיות תל אביביות שנתלו על כתפו. דיבורו הפך גס ובוטה, וכך גם האלימות והיחס לסביבה ה"עלובה" מידי בשבילו. עבד כי ימלוך. כאשר התבגר עוד, קיבל תפקידים בכירים יותר, הפך גם בעצמו לעשיר ובעל עסקים (מעניין מאיפה ?), יצוא ויבוא ומה לא, ולבסוף עקר מרחובות שהפכה קטנה עליו, לבניין יוקרה בתל אביב. אין נביא בעירו, ושורת המוטרדות והאנוסות ברחובות עדיף היה שתישאר מאחור באפילת הזכרון.

 

זה התחיל שם = קרובי המשפחה ממוטעלה, :"העיירה של חיים וייצמן"

 

אמא תמיד אמרה לי שעלי להיות גאה. סבא שלך נולד וגדל במוטעלה, העיירה של חיים וייצמן. לצערי, סבא מת בטרם עת ולא הספקתי להנות ממנו או להכיר אותו ממש. מידי פעם היו נערכים ימי אזכרה, ובאו אנשים "ממוטעלה", ואמא היתה גאה מאד. שם אחד נישא בפי כל. חיים וייצמן. ואחריו, חיים אחר -חיים ישראלי. הפרנס החשוב מן העיירה, נותן הצטעלאך האולטימטיבי. לא ידעתי מיהו, בזמנו, אך לאחר מכן ידעתי גם ידעתי.

 

שמעון פרס 

 

לאחרונה נפגשתי באקראי עם חברה ותיקה מבית הספר היסודי. התחבקנו וישבנו להעלות זכרונות, פה בבית קפה ביפו. סיפרתי לה שאחותי הבכורה, היפה של השכבה, נפטרה בטרם עת לפני שנתיים בארצות הברית. טרגדיה. סיפרתי לה בקצרה את תולדות חייה של אחותי, הנישואין המוקדמים הגירושין, הנישואין שוב, הפרידה הכואבת, הבעלים הרופאים ומה לא. המכרה הזכירה את העובדה שאחותי יצאה בזמנו, בתיכון, עם הבן של פרס.

זו היתה האשה השניה באותו חודש שטענה באוזני שכך היה. אני לא זוכרת שום דבר כזה. אבל שני עדים נפרדים, זה כבר הרבה יותר ממקריות. מי זה באמת שמעון פרס ?

 

מה כל זה אומר ?

 

אין לי מושג.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: