חג שמח, אחיותי השפחות ואחי העבדים

 

חג עבדים שמח

 

אני מתלבטת בשנה האחרונה איך להגדיר את מכלול היחסים ביני ובין "עמישראל". היחסים האלה – שהוגדרו

דמקה

-"צריך להזיז אותה משם, שני צעדים, על לבן אלכסון שחור" אמר המפקד הצעיר לסגנו, מתבונן בלוח המשובץ.

-"עוד פעם להזיז אותה, רק לא מזמן הזזנו אותה על כל האנכי של הלוח" הביע הסגן פליאה.

-"מזיזים את המושב כולו צפונה" ירה לתוך מכשיר הקשר

-"תזיז את הבהמה הזו מניו יורק, העיר מוצפת בחוקרים של האף.בי.איי…." ניזכר הסגן לפקסס למשלחת.

-"זרוק אותם שם, הם כבר יסתדרו" הסביר המפקד, והחזיק בידו את הפיון הלבן….מהרהר…

-"לאן אתה רוצה להזיז אותה ? אל תשכח שיש ילד בתמונה ? כמה אפשר להזיז …?" ניסה הסגן להתמקח לטובתה.

-"היא לא סותמת את הפה, אין ברירה, צריך למצוא לה איזה חווה…עם חוף…" הרהר נוגות. גם הוא היה רוצה להיות במקום כזה.

-"בגליל ? מה הם יעשו בגליל, הם רגילים למזג אויר מדברי…" ענה הסגן לשואל מעבר לקו, על המושב.

-"אתה זוכר שהיא הועברה כל שנה, במשך עשרים שנה, לפי ההוראות של הממונה" נידנד הסגן.

-"מה אתה רוצה ממני, לא מכיר אותה בגלל, זו הנחתה של הסמח"ט, תארגן העברה…זה הכל, לא יודע מיהי, לא מעניין אותי, אני רוצה להגיע ביום שבת מספיק מוקדם לכדורגל, מבין ? ברוך ?"

-"כן, מבין. טוב היא ציפור, בעגה של הממונה. זבל שמעבירים אותו כל כמה חודשים בהקפצה על התחת, בהרתחה…"

——–

כמסגרת המשפחה והמשפחה המורחבת, מתמצים בניצול ועינוי מתמשך ואכזרי. נכון, לא פופולארי להיות "קורבן" בימים אלה. ביבי נתניהו יסביר לכם במבטא הטקסני שרכש לעצמו, שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו, יותר מכך, הוא עוזר לצודקים. "צדיק ורע לו" out , רשע וטוב לו – in. ולכן, כל המרבה להתאנות לחלשים, הרי זה יפה וטוב בעיני הקב"ה ותורת ישראל. אבל כל זה התחיל לפניו. בכל מקרה, מי שעקב קצת אחר הפוסטים שלי, יכול היה להריח את הדם. התלבטתי השנה בשאלה, איזהו היום, מביני ציוני הזכרון ואבל, המתאים לציון המצב הייחודי הזה. המבחר הלא ממצה כלל "יום השואה", "יום הזכרון לחללי מערכות ישראל", יום הזכרון הבינלאומי לנפגעי עינויים, היום הבינלאומי נגד נשק גרעיני, היום לציון זכויות בעלי החיים ואיסור ניסויים, כריסמס, ועוד היד נטויה. בעצם, ולאחר שירדתי לעומק המהות של הקשר, החלטתי שיום הסחר בנשים הוא הוא היום ההולם ביותר.

האמת, שהתאריך שנבחר הפך מאד מיסטי בחיי, מבלי שידעתי עד היום שהוא נבחר כציון לפשע זה. הכתובת נרשמה על הקיר ביד נסתרת.

ביום הזה לפני שנה בדיוק, הצליחה ה"מעסיקה" (או "הבעלים" צריך לאמר) של שפחתכם הנאמנה להניח עלי את הלאסו, ולרצוע את אזני שוב. במבצע בסגנון המרדף אחרי הנסיך האדום, הצליחה מדינת ישראל להחזיר אותי לשבי, ולעבדות. ביום 16 באוגוסט 2004, העלה אותי המכונה "גיל" ביחד עם הקונסול הישראלי, לטיסת אל -על, נגד רצוני, כאשר הוא מחזיק בידיו את הדרכונים שלי, והחזיר אותי למכלאה.

כיאה וכיאות ליחסים כאלה, הלכידה וההחזרה היו כרוכים בהלקאה אכזרית ופומבית. כך יעשה לעבד שיברח מאדוניו. התגובה הרשמית של משרד החוץ לתלונתי בישראל – כפי שהועברה למעריב "ממשלת קנדה רצתה לגרש אותה, אנחנו רק סייענו לה לחזור." לשאלה נוספת מפי ב"כ המלומד "האם איימתם שתשללו ממנה את האזרחות ?" השיב משרד החוץ "לא, רק הצענו לה שתוותר עליה." תשובה מאד הגיונית ואמינה.

שנה לפני כן, באותו תאריך בדיוק, החזירה אחותי את נשמתה לבורא עולם. אומרים על אדם שנפטר "יוצא לחופשי", נשמתו משתחררת מכל כבלי העולם הזה, הסבל, השעבוד, הכאב. אך לפעמים מוות הוא רק הסיום האפשרי היחיד לעבדות, כאשר הרכוש כבר אינו נחוץ לבעליו, והחזקתו אינה כלכלית יותר. אחותי, שהיתה קורבן לתסמונת "כלוב הזהב", נפטרה בטרם עת, כאשר אדוניה-בעליה, החליט שאין לו בה עוד חפץ, או כלשון המונח האלמותי, "סיימה את שליחותה".

אני דואגת מן התאריך הזה השנה. ומצד שני, אני גם מקווה, שאולי השנה, ואולי בשבילי תהיה זו סיומה של עבדות מרה שאורכה כשנות חיי.

00000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000[

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: