אובסקורלה = סיפורה של אמנות.

  גם אני אובסקורה

= קמרה אובסקורה, "חדר חושך" בעברית לצלמים, נסגר. אני אוהבת את המילה אובסקורה, כיון שהיא התפתחה לכדי מונח מורכב המתאר את מצבי היום. באנגלית, אובסקיור, משמעותו "עמום" ולא ברור. ככה אני, נותרתי בעמימות הנובעת משקט וחושך שנכפה עלי, ובמהלכו הושלכו עלי דימויים, מצבים, מצגים, ושקרים. אילמות כזו, שאינה משיבה להאשמות, בבחינת מודה אני, שלא.

= בקמרה אובסקורה מנצל הצלם את החושך כדי לשפוך אור, ולגדל אותו קודם בפינה מוגנת וחמה, לעיניו בלבד. משם יצאו התמונות בהירות, חדות. יש חשש שהמוסד לא ינצל את פסטיבל הסגירה הלא נעים הזה לבחון בחושך את המהלכים שהובילו לסגירתו. העכברים שיימלטו מן הספינה הטובעת יחפשו להם משרה אחרת, הסטודנטים ינסו לצמצם נזקים, כל אחד לעצמו. אחד אפס לחושך.

= השבוע הלכתי לטייל עם המלצמה הקטנה של אינדימדיה מיפו לכיוון תל אביב. נעצרתי בצומת של שדרות ירושלים עם "יפו תל אביב", שבאמצעיתה ניצב איזה שריד עתיק ולא ברור, ספק קרון רכבת ישן, או כלי כבד אחר, צבוע בכחול מזעזע, ואין שלט המסביר את משמעותו ההיסטורית. ליד הכביש עמד בחור צעיר עם מצלמה משובחת, "מקצועית", אלה שעולות עשרים אלף ש"ח וצילם את המכוניות הנוסעות. נעמדתי מולו, ובאופן ספונטני ערכנו "דו קרב" מצלמות, מצלמים זה את זו, מתקרבים, רואים מי ימצמץ ויפרוץ בצחוק ראשון. הסתבר שהוא סטודנט בקמרה, ששוקל להמשיך את לימודיו בחו"ל וכניראה להשאר שם. עודדתי אותו מאד. "סע, סע מכאן, ואל תחלום על חזרה, עד שיכולו המים והיונה תחזור עם עלה זית".

= דדי צוקר. ימי אוסלומניה העליזים והמושחתים. הבזבוז הגדול של אשראי גנוב. אושר גנוב?
עושר גנוב ? איפה הוא היום, האיש שדיווח על וענונו מן הכלא, אך לא עשה עם זה כלום. או אולי עשה, עשה לביתו ?

= מצחיק. כאשר הוחזרתי לארץ בקיץ הקודם, הייתי עדיין בורטיגו. טוב מי היה מאמין שממשלה תחטוף אזרחית מחו"ל ותשליך אותה מגבוה, על הרצפה, בתקווה שהעצמות יתפצפצו להן מעצמן. בתמימותי, שלחתי רזומה לכל מיני מקומות שניראו לי כמנחת רך יחסית. ביניהם היה קמרה אובסקורה. הם לא ענו. שלחתי גם למדור ספרות במעריב חודש לפני שסגרו אותו במתכונתו. למעשה, שלחתי קורות חיים רק למקומות גוססים.

= נחתנו ביפו. תודה לאל ולגמרי במקרה. לבי מכיר תודה ומוקיר את ערביי יפו שנתנו לנו בחזרה את החיים, בעיקר לבן שלי. ההליכה היום יומית לחוף הים, והנכונות הלבבית תמיד של משפחות ערביות לשתף אותנו ב"פיקניק" שלהן, במשחק, בשמירה משותפת על הילדים במים, בצעצועים ובחום, החזירה אותנו לחיים. "מצאתי חברים חדשים" צועק הבן שלי היום, בחוף הים של יפו, ורץ למים עם הילדים שאינם מדברים את שפתו. אתם למד לשחות ולהנות מקפיצה על הגלים. בחברתם החלים מעט קצת מרוע הלב והאכזריות של ממשלת ישראל וכל שליחיה עלי אדמות.

 

= האמנות גוייסה למלחמה, וגורלה נחרץ ביחד עם החירות, בשנות השמונים. פגשתי אמנית מאושרת, המגוייסת לפעולות טרור ישראלי באיטליה. תמרה תמרה, קצת מצלמים, קצת גרפיקה, וקצת פצצות. מה באמת חשוב ? האמנות גויסה לשטוף מוח למחבלים מתאבדים, יהודים, גם ערבים, אחלה פוטנציאל יש לה לאמנות הזו. גם פרופיל 21 יגוייסו מעכשיו לצה"ל. עכשיו, זה רשמי.

= קמרה אובסקורה, העמימות, הפילם עם התמונות שלעולם לא יודפסו. ישראל 2005.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: