אנשי הצפרדע, אנשי הדממה….

 

כדור שלג….

 

במספר פוסטים קודמים העברתי מידע על סערה ההולכת ומתפתחת בציבוריות האמריקאית וצוברת תאוצה. התגליות על המתרחש בגואנטנמו, אבו גרייב וב"מתקנים" נוספים בעולם שמקומם אינו נודע, הצביעו על נוהג חדש של עינויים, במסגרת הקמפיין נגד הטרור. העינויים הללו מתאפיינים ברמה נמוכה יחסית של פגיעה פיזית אך בעוצמות גבוהות מאד של התעללות רגשית מתוכחמת. עיקר המלאכה נעשית באמצעות ובסיוע אנשי בריאות ?? הנפש, כלומר, פסיכולוגים ופסיכיאטרים מן הצבא ומערכות הבטחון.

 

לאחרונה, קיבל הנושא דחיפה ממקום לא צפוי, מאמר מדעי באחד מכתבי העת היוקרתיים ביותר בארצות הברית, שהופיע לאחר שורה של תחקירים מטעם ארגוני זכויות אדם. בסוף השבוע, עלה הנושא בגליון ה"וילג' וויס", מקומון ניו יורקי חשוב, המנסה להגיע לרמתו של "העיר", בהצלחה חלקית בלבד.

 

כתב הוויס מספר על הצהרה יוצאת דופן מפי אישיות רפואית-ממסדית בכירה, המאשרת את החשש להתפשטות של "מערכת" ו"נוהל" של עינויים המבוצעים על ידי קלינאים, תוך הפרה בוטה ועיוות של כללי האתיקה. חומרת הנושא היא ברורה מאליה. מדובר בעיוות מסוכן של תפקיד הרופא והמטפל הקליני, מ"מרפא" ל"מזיק", כפי שהיה מקובל מאד במשטר הנאצי, ויש הטוענים כי הוביל לזוועות הנוראות שאירעו בידי המשטר הזה. הנושא נחשב בקרב חוגים מסויימים אף חמור מעצם קיום העינויים, ולא בכדי. זוהי פגיעה מידבקת והרסנית במרקם החברתי החיוני לתפקודה התקין של כל קהילה. הרופא שתפקידו הוסב ממרפא להורג, ולגרימת סבל לשמו, פוגע ביחסים הבסיסיים ביותר שבין בני אדם בחברה האנושית. כמו כן, סביר להניח שאת העיוות הזה לא יותיר מוגבל לתפקידיו כחוקר צבאי, אלא יוליך עימו לכל מקום. קידומם של אותם "רופאים" ומניפולציות של קידום וגרנטים, יצרו סחף אדיר בסטנרדטים האתיים בתחום רגיש זה.

זהו מדרון חלקלק מאד שסופו כבר ידוע לנו, אז מדוע להמשיך וללכת בו ?

במערכה הנפתחת אתה, חושפת ארצות הברית שוב את עוצמותיה כדמוקרטיה, כאשר היא מפגינה יכולת לפקח על מנגנונים הרסניים שמאיימים על עצם מהותה כמדינה נאורה וחופשית. אמנם, יש להניח כי מנגנוני חושך תמיד ישאפו לחזק את עצמם על חשבון הדמוקרטיה, אך גם הכוחות האחרים, המאזנים והבולמים מוכיחים את עוצמתם. זהו דמוקרטיה בפעולה, חרף מגרעותיה, במיוחד לאחרונה.

 

ומה בישראל ? שתיקה. אני ? אצלנו ? מה פתאום ? מה הקשר ?

 

אין ספק בכלל, שאותה תופעה מתרחשת כאן ואף ביתר שאת. כמו כן, כל מי שעיניו בראשו ובוחן את שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לישראל בתחום "הטרור" מבין שרופאים וקלינאים ישראלים שותפו ומשתתפים בפעילויות כאלה, שם וכאן. אך בעוד שבארצות הברית נשמעים גם קולות צלולים של ביקורת, ובעיקר – מידע מבפנים זורם החוצה ללא הפרעה – כאן לא נשמע כדבר הזה. הדמוקרטיה ? זה עניין לאמריקאים כניראה.

 

מעניין שמכל הממסד הפסיכיאטרי והפסיכולוגי לא נמצא אדם אחד בישראל (לרפואה ?) שיגנה את התופעה, אפילו ביחס למתרחש בארצות הברית. אנשים כמו נתי לאור מתראיינים ומתריעים על "סכנה של זיהום רוחני" בעקבות חוסר עיבוד של השואה, אך מותירים לנו את מלאכת הניחושים במה מדובר. אחרים, זורקים רמזוזים אחרים וחוזרים באימה למחילות השתיקה והמשרה היוקרתית. למה להסתבך.

 

מרגע שנוצרה אותה שתיקה אחידה והתקפלות, שבויים בה כולם לנצח בכוחה של האשמה. את התהליך הזה, שנוטה להתפשט מהר מאד ולהקיף מגזרים שלמים, חייבים להפסיק. אולי אחד מהפסיכיאטרים האלה, שיודע כל כך טוב להפחיד מוסלמים ולהלביש להם חזיה, ולהשתין על חסרי ישע הכלואים במרתפים, יאזור קצת אומץ ודוגמא אישית, לחשוף את מה שקורה מתחת לאפו.

מלאכת הדמוקרטיה נותרת עם כן שוממה ומוטלת לה כחפץ שאין בו צורך. את הכפפה צריכים להרים הקורבנות, האודים המוצלים, האזרחים והנפגעים. אפילו העיתונאים ממלאים פיהם מים, ומשתפים פעולה עם עיתונות הרמזים המוכרת לכל ישראלי עד זרא. במקום אמירות ברורות ותחקירים, נוצרת לכל היותר מעין חרושת שמועות שכונתית, והציבור צריך להסתפק בכך שהעיתונאים טוחנים את המידע מאחורי הקלעים וסוחרים בו עם הרשות.

 

 

————————————————————————————————————————-

ובלי קצת כיבוש והתנתקות, אי אפשר

זה הזכיר לי משהו אחר, וקצת משחרר. צפיתי בחומרי גלם של צלם וידאו מהפגנות ישנות במגזר הערבי בישראל. בסוף הצילומים של הצעקות והצרחות המוכרים לנו מהפגנות, היה ראיון קצר עם אחד מן המשתתפים הערבים. הוא ציין בבדיחות דעת מסויימת וסלחנות ש"היהודים בורחים ראשונים ומהר מידי" מן החיילים והשוטרים. ובאמת, בצילומים ניכרת תופעה ברורה שהישראלים היהודים מבוהלים מאד מאיומי החיילים, ונמלטים עם רימון הגז הראשון. אכן לא נעים לשמוע את האמת, אבל האיש הצביע כאן במקרה, או לא, על משהו עמוק ובסיסי בחברה הישראלית. מרוב ססמאות של "הנועז מנצח", והשויץ באומץ הלב הקרבי, מתגלה הישראלי כאזרח מאד מבוהל מממשלתו שלו. האימה העיקרית של הישראלי אינה ממתקפת אויב, אלא מן השלטון שלו – הגאה והנועז – ומעלליו, התנכלויות ואלימות המופנות על ידי "יהודי נגד יהודי".

 

חלוקה תמוהה זו, בבחינת סכיזופרניה לאומית, בין הצורך להפגין נועזות חסרת אחריות במאבק מול "אחר" כלשהו ובין הפחדנות (סליחה על הבוטות, אבל זה מה שזה) אל מול פקידי ממשלה עריצים או דמויות סמכות "פנימיות" צריכה לעורר סקרנות ומחקרים. אותו ישראלי שיצנח ללא מצנח מעל בית קפה בוער באמצע הר געש בארץ האויב, יתפתל כמו תולעת מול מפגן שליטה וכוח של גננת או מנהל מושחת בעבודה. או אז פורצים הגנים הטראומטיים מן השואה. כך קורה שבמעון בתל אביב "פוחדות" המטפלות והעובדות מן המנהלת, ומאפשרות לה לחשמל ילדים במשך שנה. וכך שותקים כל המשפטנים, השוטרים, והעיתונאים אל מול פקיד כוחני אחד שיודע ללחוץ על הכפתור הנכון במנגנון האימה הזה. תסמונת הקאפו פורצת בכל עוזה, דוקא בנסיבות פנימיות מאד, ואילו מול מתקפת זר, אמיתית ומדומה, מוכן הישראלי המצוי לקפוץ על רימונים ולאכול זרחן.

 

במערכה על ההתנתקות, נחשפת גם תופעה זו, והעצבים הרגישים של החברה הישראלית. כרגיל, שולפים המתנחלים את כל הססמאות בהפוכה (הם אלה שהתמחו בגירוש יהודי, בניצול יהודי, בהפחדת יהודי, בשימוש בצבא נגד יהודי שלא לדבר על לא יהודי) = ומחייבים אותנו למחשבה עמוקה. הם נחשפים עתה למקצת מן הבדידות שנגזרת על "יהודי" שמוצא עצמו מול הצבא "היהודי", ואין לו, אבל אין לו ממש, למי ללכת ולבקש עזרה. לעולם יש מנהג מסורתי, לשתוק ולהסתכל לצד שני, כאשר "יהודי דופק יהודי" (אגב כמו כל דבר יהודי, גם ההתעללות של "יהודי נגד יהודי" תמיד נעשית לשם שמיים ולמען הכלל המוגדר בנוחות לפי האינטרסים). זה הצד השני, הפחות נעים של היות עם סגולה הנעלה מכל העמים. כאשר אחיך דופקים אותך, אין לך פתאום ממי לבקש עזרה חוץ מאשר מאלוהים.  

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אחד  On 25/07/2005 at 08:48

    על כל חברה ודמוקרטית במיוחד חלה החובה להוקיע ארגונים(לא פרטים)
    האימים על קיומה ושלום אזרחיה
    אחת הדרכים היא יראו ויראו
    כדוגמת גואנטנמו
    נכון זה מצטלם רע אבל יתכן והדבר מקטין את ארסנל המתאבדים

  • איריס  On 25/07/2005 at 09:10

    בוקר טוב, לשתות קפה ולקרוא שוב. הסברתי בפרוש, נושא הפוסט אינו – כן או לא לענות אנשים – אלא השימוש ברופאים ופסיכולוגים בצורה שיטתית לצורך זה. אם יש לך משהו חכם לאמר על זה, בבקשה. נידמה לי שעוד לא נמצא הנועז (בטח זה יהיה ישראלי כמובן) שהצדיק את הנוהג הזה. פרסים יוגרלו בין הישראלים שימציאו תשובה מתחכמת – כרטיס חינם לדנג'ן ושבוע אשפוז באברבנאל, לפני הסגירה שלו, אצל רופאים בוגרי יחידת האונס של ערבים לצורך מניעת פיגועים. קנדונים כחולים וכתומים יחולקו חינם.

  • אחד  On 25/07/2005 at 09:59

    שוב-כל דרך לגיטימית במאבק
    -מדובר רחמנא לצלן בהצלת חיים

  • איריס  On 25/07/2005 at 10:07

    האם חייך שלך עדיפים על חייו של אזרח אחר? ומי שמך לקבוע זאת ?
    שים לב לכותרת של הבלוג שלי
    – "חלק מכם ייפגעו אך זה מחיר ש*אני* מוכן לשלם
    ככל שאתה מגדיל את מעטפת הקורבנות לטובת הבטחון של המעטים, הטיעון שלך נחלש. אתה די קרוב לשם, לטעמי. בכל מקרה זכית, הכרטיס והאשפוז מחכים לך במשרד, עם חבילה חדשה של קנדונים כתום כחול.

  • lior  On 25/07/2005 at 10:12

    הנה קריקטורה להמחשת העניין:

    גרפיקאי גדול אף פעם לא הייתי ככה שזה די מצ'וקמק, אבל הכוונה ברורה.

  • איריס  On 25/07/2005 at 10:28

    רק צריך להוסיף למטה באנר
    "רק בישראל"
    או
    "ארץ נהדרת"
    שנדע

  • ת"ת  On 25/07/2005 at 10:37

    איריס – יחד איתך נבהלתי משימוש ברופאים תוך כדי העינויים.

    השאלה היא איך את מציעה לחקור חשודים במעורבות בטרור? נניח כעת לסוגייה האם המערב הקולוניאליסטי אשם בטרור בעצמו.

  • גרי אפשטיין  On 25/07/2005 at 11:30

    כמו שצריך אנשים כמוך ב"חברה" שיימחו נגד כל עוול ועיוות מוסרי ככה גם צריך את "אבי" (שם בדוי) שיעקור ציפורניים לסאלח.
    אתם שני קצוות של מארג חברתי הממסמרים אותו לקיר ונותנים צל לכל האמצעיים כמוני.

  • הצועד בנעליו  On 25/07/2005 at 11:42

    המשתתפים בהתוויית אנשים המיותרים למערכת הצבאית כ"פסיכים", ביודעם שלדבר יש השפעה על חייהם האזרחיים.

    יכול להיות שזה כסף קטן לעומת הנושא שאת מתייחסת אליו, אבל גם זה חלק מ"שדה האימונים" שלהם.
    מי שחושב ש"עושים דברים רק לערבים", אז לא. עושים דברים גם ליהודים כשהם נמצאים מולם בחזקת טרף קל.

  • חנן כהן  On 25/07/2005 at 12:06

    הבעיה היא לא ש*רופאים* יבצעו כל מני דברים רעים אלא ש*אנשים* יעשו אותם. יש כאן אידאליזיה של מקצועות הרפואה.

    איריס, נראה לי שלא הפנמת עד הסוף את הביקורת שלך עצמך על האליטיזם של עובדי מכון וייצמן.

  • איריס  On 25/07/2005 at 12:45

    1. ת"ת יקר, למזלי אינני צריכה לתת ייעוץ כיצד לעשות זאת, גם אין זו ההתמחות שלי. אני גם חושבת שהמענים ומפקדיהם לא צריכים לתת עצות לאחרים מה לחשוב ואיך לעצב את החברה.
    השאלה שלי היתה לא רק איך לחקור חשודים בטרור, אלא איך לא להפוך את כל הציבור לקורבנות של "מומחים וסוחרים" בכאב. לא ענית על זה עד עכשיו, ואתה ממקד את הדיון בטרוריסט התיאורטי, או מה שכונה פעם "פצצה מתקתקת
    אני לא רוצה להענות לספין הזה. בוא נחזור לציבור הלא אשם, או לפחות הלא מתקתק, ונשאל מהי ההצדקה להכניס אותו למעגל הקורבנות של השיטה הזו. ובעיקר עד כמה מוצדק לחסום את המידע, את הדיון הציבורי, במחירים של חקירת טרוריסט. בכל מקרה, אנחנו גם לא תמימים לגבי ההיבטים הכלכליים והשחיתותיים המלווים מערכות כאלה. תירוץ החקירה של הטרוריסט מיצה את עצמו
    2. גרי, נחמד שאתה חושב שצריך אנשים כמוני בחברה. המקום שלי הוא איפה שהוא בין מתקני העולם לעקורי הציפרניים של אבי (בשוונג בדרך למתקן הוא עקר לכמה יהודים ציפרנים רק כדי לשייף את המכשירים ולהיכנס לראש הנכון).
    ניראה לי שממשלת ישראל לא חושבת שצריך אנשים כמוני פה, ואולי לא בכלל.
    3. צועד יקר, אכן כן, הציבור סבור בטעות – או בהטעייה – שמדובר על סאלח מההודעה של גרי. בעוד שהמקרים הידועים יותר הם דוקא יהודים ישראלים כמוני וכמוך וכמו כל אחד מן הציבור..
    4. חנן, או טעות בידך. רופאים בעיני עונים עדיין על ההגדרה היהודית הותיקה, שהטוב בהם מקומו מובטח בגיהנום. אחרים כבר כתבו שכדי לכונן שואה קטנה או גדולה צריך תמיד רופאים ועורכי דין שייאשרו את זה. אז הנה. אני גם נגד עקירת ציפרניים פרימיטיבית ובכלל נגד הרג ופציעה. עם זאת, אני סבורה שהניצול של מאגר ידע ומשאב חברתי יקר מציאות כמו הרפואה והפסיכולוגיה _כמו ניצול רבנים, או מוסד חברתי חיוני אחר = למטרות גזעניות, תחת אצטלא פסאודו מדעית ובטחונית, מהווה איום ישיר ועצמאי על הדמוקרטיה, בלי קשר אם נעשה בזה שימוש בשטח או לא. או בוא נגיד את זה אחרת – ברגע שהרופאים בתמונה, אחריהם מגיעים המשפטנים ואז…המצב בלתי הפיך.
    ישנם מוסדות כוח בחברה שאם הם קורסים פנימה מבחינה אתית, אי אפשר לקיים חברה מתוקנת. זאת בניגוד למצב שהמוסדות האלה בריאים יחסית, ובשוליים מתקיימת אפלולית כלשהי. הכל עניין של מידת ההתפשטות.

  • ת"ת  On 25/07/2005 at 13:14

    איריס היקרה, למרבית הצער, מה שאת מכנה "תירוץ החקירה של הטרוריסט" מסרב למצות את עצמו. מציאות הטרור היא כאן איתנו, ואני לא המצאיתי אותה כדי לתרץ עינויים בחקירות.

    התשובה הישירה לשאלה ששאלת "איך לא להפוך את כל הציבור לקורבנות של "מומחים וסוחרים" בכאב" היא התשובה שאת הצעת ושאני מסכים עמה: לפתח בכל האמצעים את הדיון הציבורי והשקיפות מסביב לנעשה בחדרי החקירות. אין מה לדבר, במדינה חופשית חייב להיות דיון במה אפשר ומה אי-אפשר לעשות תוך כדי החקירה. אבל זה יהיה לגמרי משונה לטעון שיש לבטל כליל את החקירות עצמן.

    את עושה לעצמך חיים קלים עם האמירה שאת לא צריכה לתת ייעוץ איך לחקור טרוריסטים. אבל יש כאלה שכן חייבים לתת ייעוץ כזה ואפילו לבצע את הקחירה עצמה, כמה שזה נשמע מגעיל ולא הומני. יש לתת את הדעת גם על האנשים האלה.

  • איריס  On 25/07/2005 at 14:00

    תודה.
    קודם כל נפתח את הדיון במה שקורה בחדרי החקירות, במחקרים לקראת מה שקורה, וכל הביוב הזה מסביב. לאחר שהמחיר החברתי, הספציפי, וכמות הסבל האנושי הכללי (לא רק של המשתמש הסופי, הנחקר) נחשף, ניראה לי שההתלהבות של הציבור הישראלי תצטנן קצת.
    שנית, יש לחשוף את כל ההיבט הכספי השלוב בתעשייה זו, ועד כמה הוא משפיע על החלטות ענייניות.
    צריך להיות תמחור אמיתי של
    cost effect
    כולל המשוואה הצינית של כמה חיי אדם נחסכו בחשיפת פיגוע לעומת כמות האנשים שחייהם קוצרו או נעלמו במהלך הפיתוח של מחקר החקירות. החישוב צריך להיות אמיתי, כלכלית ואנושית, ולא נגוע בהתלהמות וליבוי יצרים.
    אני חוששת שעריכת טבלאות כאלה תגלה מהר מאד שהמחירים כמעט מתקזזים. וכל מה שנותר הוא לבחור מי ימות, במקום שהמפגע יבחר את הקורבנות. נורא, אבל זה לא מופרך.
    כמו כן, צריך לשאול האם ומה המקום של ישראל בהקשר הגלובלי וכמה ישראל משמשת כר ניסוי ופיתוח לטכנולוגיות אלה, במקום שאזרחים אמריקאיים נאמר, ישלמו את המחירים. כולל גם בעלויות חברתיות, דמוקרטיה, איכות חיים. עצם העובדה שאנשים מטיפוס מסויים מקודמים כדי לממש מדיניות כזו או אחרת, גובה מחיר עצום מהחברה ולטווח ארוך מאד.
    מחקר אמיתי של תחום זה צריך כמובן לכלול גם את הטכנולוגיות של הסיכולים המשתמשות באמצעים דומים. גם זה מצוי בחושך לנוחות הממסד.
    לבסוף, נגיע לחקירה "המוצדקת" ומה לעשות שם.
    אתה לא רוצה להגיע למצב שבו המשטר משרת את העינויים ולא ההיפך, והשאלה מתי בדיוק זה קורה, היא לא ברורה. בכל מקרה, הויכוח שלנו הוא לא דוקא על המפגע המתקתק, אלא על המיסחור של הטכנלוגיות לצרכים לא ברורים, שאלות של סמכות, מנגנוני קבלת החלטות, אחריות בקרה אפקטיבית, הסרת מחסומי הסודיות,ושיקול דעת. ברור שכל אלה אינם קיימים היום. את המחיר משלמים אזרחי ישראל, היהודים, לא פחות מהחשודים בטרור הערבי. זה צריך להיות על השולחן. הסיבה שזה מושתק לחלוטין מעוררת חשד שההשערות שלי נכונות. ברגע שאי אפשר להצדיק פרקטיקה, מפילים עליה מכסה ענקי,.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: