מכון וייצמן, מה מתרחש מתחת למדשאות המוריקות ?

עיון נוסף בגזר דין

 
אתמול ציינו כמה שירותי חדשות בכותרת צנועה יחסית כי נגזר דינו של הנאשם מיכאל נצר, איש הכספים של מכון וייצמן שהורשע בסדרה של עבירות חמורות. חרף גילו ומחלותיו, שלח אותו בית המשפט לתשע שנות מאסר, ובצידן קנס לא גדול. אפשר היה להתייחס לפרשה הזו כהצלחה מסויימת של שלטון החוק ומערכת האכיפה והשיפוט. הנה, מושחת גדול נחשף, נחקר, הועמד לדין, הורשע ואף נענש בצורה די משמעותית. אך אני מבקשת לעורר את התמיהות והספקות שעולים בליבי.
 
גדלתי ברחובות, וסיימתי בה את חוק לימודי בבתי הספר סמילנסקי ודה שליט. מערכת החינוך והחברה ברחובות דאז הסתופפה בצילו הענק של "מכון וייצמן" על שועיו, פרנסיו ומדעניו, מן הארץ ומחו"ל. השליטה של המכון באוירה, בערכים, וכמובן בכלכלה של רחובות כבר הפכה לבדיחה, כאשר כל מודעת מכירה בלוח המודעות הסתיימה ב"קרוב למכון" או "מעובד מכון" כדי להעיד על איכות המוצר הנמכר, או להצדיק מחיר מופרז. כמובן, מחירי הנדל"ן הלכו והאמירו ככל שהתקרבת ל"מכון". כאילו עננה של זוהר ואיכות תלויה לה מעל אותו שטח ירוק, ומשפיעה מחסדיה על כל הנוגע בה.
 
מקצת מן הזוהר דבק גם בעובדים המנהליים, ואפילו מנקים ונהגים. כל אדם שזכה לעבוד שם, הפך נישא מעם במובן מסויים, קרוב לקודש הקודשים. לא רק המוניטין המדעי שיחק כאן, אלא העובדה שהמכון היה "כיס" כלכלי שחרג לחלוטין מן הנוף הרגיל של המדינה הצעירה. בעוד אצלנו היו דרכי עפר מאובקות, היה המכון מרוצף למשעי וסלול במיטב החומרים. דשאים אנגלים ומוריקים כיסו את השטח הגדול, כאשר אנחנו חסכנו במי שתיה ומקלחת. איכות הבניה, אפילו הקפיטריה, שלא לדבר על הבריכה ומרכז הנופש המפוארים שטרם נראו כמותם בישראל כולה. (אפילו לא בקיבוצים, שאותם תיאר מנחם בגין כמרכזי נופש של וילות סביב בריכות). ממש "אמריקה" בלב מדינה מתפתחת ועניה. ילדי המכון גרו בדירות שרד מצויידות במיטב מכשירי החשמל האמריקאים, נסעו במכוניות (אז בקושי היו כאלה), טסו רצוא ושוב לחו"ל וחזרו עם ג'ינסים נחשקים ונעלי התעמלות שעליהם יכולנו רק לחלום. אפילו המורים והמנהלים בבתי הספר הרכינו ראש בפני ילדי המכון ולמדו מהר את מקומם האמיתי בשרשרת המזון.
 
אף אחד לא העז לפקפק או להרהר, אפילו בסתר מחשבותיו הפרטיות, אחר השפע הזה. בני נסיכים ובני אלים ממילא פטורים מחקירות כאלה, שכן עלינו בכלל להודות להם שהסכימו לקבוע את מושבם לידינו, ולסבול את הנוכחות המעיקה שלנו. כך ביליתי את רוב נעורי וילדותי בהזדנבות אחר בני האלים, כדי לזכות בהזמנה לבריכה בקיץ (אורחים של מנויים) או להתלוות לאחד מהמיוחסים לסרט שהוקרן באולם של המכון, בדרך כלל חינם. כך גם לא שאלנו שאלות מיותרות כאשר בית הספר שלנו ערך יום אחד "מבדקים" ובחר קבוצה מסויימת של נערים ונערות להשתתף בקבוצת לימוד ניסויית במתימטיקה. גם לא התלוננו כאשר התברר שזהו כשלון מוחץ, והיה עלינו להשלים המון חומר כאשר חזרנו לתוכנית הרגילה.  שפני ניסוי של המכון ? צריך רק להודות להם שהסכימו לערוך עלינו, דלי העם, את המחקרים החשובים שלהם.
 
לימים, השתנתה ישראל מן היסוד. רמת החיים עלתה מאד, בריכות נופש יש למכביר ואף טובות יותר, המכון גם מחזר אחר הציבור הכללי שיקנה מינויים בבריכה שלו. לכולם יש מכונית וטלויזיה, ופרופסורים זה לא מה שהיה פעם. עכשיו סוחרי נשק ודוגמניות צמרת תפסו את מקומם בראש סולם הנחשקים והנערצים. כולם נוסעים לחו"ל וכולם מדברים אנגלית עם מבטא. יחד עם זה, דבר אחד לא השתנה במכון, גם אחרי "ההפרטה" של ישראל. חגיגת הכסף המשיכה ביתר שאת. טכנאים זוטרים, שומרים ועובדי משק ואחזקה, פקידים וטלפנים, כל אלה המשיכו להשתכר כפליים אם לא יותר מעל השכר הממוצע למקצועות אלה. השחיתות חגגה לעין כל ואני אומרת בהטעמה מכוונת – לעין כל.
 
ציטוטים מגזר הדין בבית המשפט ברחובות מספרים אף הם שהנאשם לא טרח להסתיר את השחיתות. אורח החיים שלו המטורף היה גלוי לעין כל. ובכלל, שואל כל בר דעת, איך אפשר לגנוב סכומים כאלה ואף אחד לא יודע ? משהו אחר קרה במכון, ובו לא נוגע פסק הדין וגם העיתונות. השחיתות הממוסדת התרחשה תחת חסינות מוחלטת מטעם השלטון והממונים על אכיפת חוק, והעבריין הזה, ואחרים, ידע את זה. להיתר הזה היתה בודאי תמורה, והסודות המכוערים האלה לא נכנסים בגדר התמונה שנחשפת לציבור. השחיתות הזו, כמו כל שחיתות ממוסדת, ותיקה וגלויה, משתלשלת מגבוה מאד. מיכאל נצר אולי אינו ש"ג ממש,  אך האחראים הבכירים יותר לשחיתות זו ואחרת, נותרים עלומים וללא פגע.  
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ד.ט  On 29/06/2005 at 11:20

    נצר היה סמנכ"ל המכון, התמכר להימורים ומעל בסכומי עתק מכספי התרומות. מה זה מוכיח?
    איך זה מתקשר ליללות צרות העין שלך על כך שעובדי המכון נהנים מתנאים טובים?

    אגב – כמה מרוויח למשל טכנאי מחשבים במכון וויצמן, לעומת עמיתו באוניברסיטת ת"א או בחברה פרטית?
    ועוד אגב – כמה כסף בדיוק מקבל מכון וויצמן מהמדינה? כמה כסף הוא מקבל מתורמים או מרווחים על פטנטים ופיתוחים מדעיים?

  • איריס  On 29/06/2005 at 11:26

    או, מחלת ההימורים , אתה מוזמן לעיין בפוסט ישן שלי על מחלת ההימורים הזו…טננבאום, מקסימום, ומי לא
    שקעתי בחובות הימורים, זה שם הפוסט

    מה זה קשור ? מה הקשר בין מליון דולר שנגנבו ובין המשכורות במכון ? לא יודעת, ניראה לי טריוויאלי להשיב על זה. האיש הזה לא פעל לבד ולא בחלל ריק. יד רוחצת יד, שמעת ?

    באשר לשאלות שלך, לא יודעת, אתה יודע ? אם יש לך נתונים על תקציבי המכון, אשמח לפרסם כאן, גם אם לא יהיו נוחים לתיזה שלי. להערכתי תגלה שהנתון הזה לא פומבי, ואם היה פומבי סביר שתרומת המדינה לתקציב היא שבעת מונים מעל הכנסותיו שלו. באחריות. יש להם פיתוחים בטחוניים שם, יקרים מאד, וכל הפטנטים ממילא צריכים היו להיכנס לקופת המדינה, אבל מי סופר. זה כבר נהיה ספורט לגנוב פטנטים מהמעביד ומהמדינה.
    אין בישראל מוסדות רווחיים שאינם מסובסדים כבד, ומי ששוגה באשליה הזו מרמה את עצמו ואת הציבור, שהנכסים שייכים לו.

  • sbv  On 29/06/2005 at 11:35

    אירית, אם אינני טועה נתקלתי פה ושם בפוסטים שלך שניתן היה להבין מהם – אולי בטעות – שאת לא ממש מתנגדת לזכויות של עובדים, ואולי אפילו תומכת בהעלאת שכרם. האם ניתן להבין עכשיו שכל זה טוב ויפה בתיאוריה, אבל איום ונורא אם העובד הוא אבא של תלמיד בכיתה המקבילה?

  • איריס  On 29/06/2005 at 11:38

    גם אם זה אבא של השכן.

  • sbv  On 29/06/2005 at 11:51

    היא ירוקה יותר

  • איריס  On 29/06/2005 at 12:49

    אם אתה רומז על קינאה קלה מצידי, חכה לפרק ההמשך. הסיפור האמיתי של "ילדי הפרופסורים" ואולי תשנה את דעתך.

  • sbv  On 29/06/2005 at 14:49

    חכי לסיפור על ילדי פסיכולוגים. וזו את, לא אתה

  • רינה  On 30/06/2005 at 07:48

    ???

  • איריס  On 01/07/2005 at 06:24

    בינתיים לא מרוצה מהתוצאה, ההמשך יגיע. אם יש רעיונות או מידע תורם לתחקיר אשמח לקבל באימייל

  • אפרת  On 02/07/2005 at 06:37

    איזה תוכנית ניסו אצלכם?
    כל עיר והניסוי שלה.
    אצלנו ניסו תוכניות של מט"ח.

  • איריס  On 02/07/2005 at 09:16

    זה היה ניסוי של אוניברסיטת קולומביה, בלימוד תורת הקבוצות בחטיבת הביניים. אבל ככל שאני נזכרת בעבר, נידמה לי שהיו גם ניסויים פחות גלויים וחינוכיים. סמים למשל.
    מט"ח זה גם כן ממסד לא ברור. "טכנולוגיה חינוכית " מה זה בדיוק ? לא נשמע טוב.
    גם המכון לפיתוח תוכניות לימוד מרחוק של או"פ מסתופף יחד עם פרוייקט הפיתוח של אופק, הלווין לצרכי ניטור ומודיעין של ישראל.
    אם אני לא טועה הית במכון וייצמן מחלקה לפיתוח תוכניות לימוד מדע לילדים כפי שיש שם כלביה לניסויים
    בקיצור איפה שהאמריקאים צריכים קצת ילדים לניסוים, שאצלם לא יסכימו לזה, מישהו במכון וייצמן כבר מארגן להם את הנושא (ניראה לי שיש אפילו עדיפות לילדים יהודים, מכל מיני סיבות הסטוריות) תמורת כסף ותמלוגים בפטנט.
    במבט לאחור מכון וייצמן שימש גם כעין "צייד מוחות" עבור סוכנויות מחקר אמריקאיות. מה שנקרא ילדים מחוננים ממשפחות לא מבוססות, שאפשר בקלות להכשיר אותם ולהעביר לארצות הברית.

  • איריס  On 02/07/2005 at 09:30

    שגם המכון הביולוגי ממוקם בשולי העיר, וליד גם נמצאת הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית.
    ולא רחוק מרחובות קיים הכור לצרכי מחקר שורק, וקצת רחוק יותר המכון הוטרינרי.
    והרבה מאד תימנים שלא ידעו מימינם ומשמאלם…
    קומבינה לא ממש טובה, הייתי אומרת

    מענין לבדוק איפה ואם נעשו בארץ גם ניסויים בקרינה רדיואקטיבית, או קרני X
    בשנים שבהן זה היה פופולארי בארצות הברית.
    הייתי מהמרת שרחובות בסיכון גובה.
    כפי שהתברר לגבי ברקלי באותן שנים.
    הרי נאסא חיפשה כל הזדמנות לבחון את החומרים, פלוטוניום בהזרקה וקרינה ברמות שונות.
    יש להניח שהקרבנות הראשיים היו ערבים _(כפי שפורסם לגבי ניסויי הדבר והצרעת של פרופ קציר) אבל כמה ערבים אפשר כבר למצוא ברחובות
    בסוף גולשים לשכנים ולילדים שלהם, זה יותר נוח
    וזמין
    להערכתי מעבר לגזזת יש עוד כמה וכמה סקנדלים כאלה, שיושבים מתחת למכסה.
    סליחה על הציניות על הבוקר בשבת

  • אפרת  On 11/08/2005 at 15:27

    ??????????

  • איריס  On 11/08/2005 at 23:48

    הכוונה היתה לחזור אחורה למשפחות הפרופסורים, להעביר את התחושה בלי לפגוע בפרטיות של אנשים שהכרתי. עדיין לא מצאתי את הנוסח הנכון.

  • איריס  On 12/08/2005 at 05:33

    צרפי עצמך לרשימת הדיוור, ותדעי אם יש עדכון לרשימה זו…
    בכפתור הימני למעלה – "הרשם כאן
    לאחר שנכנסת ל"עמוד הראשי"
    תודה"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: