ארכיון חודשי: מאי 2005

חרף השמש

חזון העצמות היבשות, ציור קיר בבית כנסת בסוריה. 

בשבת חול המועד, קראתי את חזון העצמות היבשות, כפי שמציע מחזור ההפטרות. בימים אלה, כמו אסיר לתקופה בלתי קצובה, אני נזקקת מידי פעם לספר הזה, עליו נשפכו דמעות כה רבות, שדי בכך לקדשו. הטקסט נועז, ומעיר מתנומה תקוות ישנות שגוועו זה מכבר. במהלך הקריאה, ובעיני רוחי הצטייר אותו עמק, ובו נעמדים לפתע שורות שורות של שלדים, אוספים מכל עבר את אבריהם שהתפזרו, לא מתוך רישול, אלא בשלווה של מי שיודע את מנוחתו.
 
לאחר שנעמדו וחלצו, אה כן, עצמות מתפוקקות, הקשיבו בחצי אוזן (האם היתה להם כבר אוזן ? או אולי רק החלו לקרום אותן, וניצבו כך עם תנוך בלבד בצד אחד, ומערה מפותלת בצד השני) לנאומו של יחזקאל. והוא עמד שם כמו מנצח ותיק של תזמורת, שערו מתבדר ברוח, ובידיו שרביטים דקים, לתשומת לב. האזינו, חייכו, וממילא ניראו צוחקים קצת כמו כל הגולגלות חסרות השפתיים, והחלו לגנוח ביידיש. "נו, בשביל זה העיר אותנו ? מה הוא צועייק כל כך ומתלהב…אזוי גמעכט…". בכל זאת הקשיבו לו מן הנימוס עד שסיים ותבע שיכירו בנס, יאמינו שקרה הבלתי ייתכן, שיפגינו קצת הכרת תודה או תמיהה.
 
כלום. קצת צקצוקים וטקטוק דק של עצמות המתחככות זו בזו, ומצטופפות להתגונן מן הרוח. שעת בין ערביים בעמק, וצינה ירושלמית חודרת, אה כן, לעצמות – חרף השמש, שעוד שולחת קרניים עזות ובוהקות. קולו של יחזקאל נחלש קצת, הוא לא מבין מה קורה כאן. לאט, מתפזרות הדמויות, וחוזרות כל אחת לתפוס את מקומה על הקרקע המכוסה בעשב רך. "הוא לא מתבייש ? " אומר אחד, וכורע לחפש בדיוק את האבן עליה הניח גולגלתו קודם להפרעה. וכך השני והשלישי, גדודים גדודים, כורעים אל הדשא, מניחים ראשם ונרדמים.
 
האשה שהתלוותה ליחזקאל, ספק מסייעת ספק מאוהבת קבועה, טופחת על שכמו, מנסה לעודד. "אני לא מבין מה קורה, למה הם לא קמים ובאים אחרי אל החיים ?" הוא לוחש, כמעט פורץ בבכי. האשה, רגישה לעלבון של נביאים, ממשיכה לסדר את הגלימה שהתקמטה קצת, מכבה את האש הקטנה שהדליקה לחמם את הקפה. היא כבר חזתה בכשלונות של יחזקאל, ועדיין ליבה מחסיר פעימה כאשר הוא מדבר, ומסתכל אליה בעיניו הקטנות והירוקות.
 

מיכלאנג'לו – יחזקאל קפלה סיסטינה

אינפומאניה

 

מנוע חיפוש חדש, אקטיביסטה, לשמאלנים בלבד, רב לשוני – ניתן להוסיף לדפדפן

באמצעות פלאג-אין.

 

 

 פרק המשך מ"מילון זואולוגי" – הפעם הגדרה ארוכה ופתוחה (ויקי) ל"עש", בפרק החרקים והמעופפים – 
 

–         ה"עש" – אותו פרפר אפור שחור, המתעופף בשעות ערב סביב למנורה במרפסת, חובט ונחבט, נשרף וממשיך הלאה. ה"עש" הוא סוג של פרפר ומופיע כ"ארכיטיפ" או סמל תרבותי רב משמעות. בתרבות הישראלית מוכר ה"עש" גם כמזיק לבגדים, שנגדו מפזרים כדורי נפטלין המדיפים ריח עז. 

העש

 
בקרב האינדיאנים העש הוא אחד מבעלי החיים המקודשים. בכל שבט משתנים במעט הסיפורים על תולדות העש בבריאת העולם וניהולו, אך בשבטים רבים הוא מופיע בהקשר של מחלת נפש, אפילפסיה או "קללה" ממש. הלוקה בפרכוסים נקרא מי שתקף אותו שגעון העש moth madness, וההסבר הוא שהחולה עבר על טאבו של גילוי עריות או טאבו מיני אחר וזוכה עכשיו לעונשו. אפשרות אחרת היא שנפל קורבן לכישוף של מכשפה. מכשפה בהקשר זה היא אשה שהרגה קרוב משפחה, ומאז רכשה יכולות מאגיות להזיק והיא מסתובבת בעולם על מנת להרוג אנשים, לפי הזמנה או ברצונה שלה. המכשפה משתמשת בעש, כחלק מתהליך של מאגיה שחורה, לגרום לאותו טירוף או פרכוסים. דרך אחרת לגרום למחלת העש, כלומר, פסיכוזה כלשהי, נעשתה בשבטים מסויימים באמצעות שיקויים חזקים של סמי הזיה שדי בנגיעה בהם כדי לגרום לאשה להתפשט ולהתנפל בתשוקה על הגבר הראשון או האשה הניקרים בדרכה.  
ה"עש" אצל יונג משמש כסמל שונה לחלוטין. יכולתו של ה"עש" לצאת מן הגולם, מבטאה את יכולת ההתחדשות, לידה מחדש, מטהמורפוזה. יונג מגלה כי הארכיטיפ נובע כבר מין המיתולוגיה היוונית, שכן 
המונח המוכר
Psyche
ביוונית משמעותו היא כמובן נפש או נשמה אך גם "עש" או פרפר מסוג עש.
 

  אתר פאראלקס (לא, זה לא לקסטיב חדש) על אתיקה וגלובליזציה – חשוב, ומתי כאן ?

ב"דת הישנה", שמה של תורת הכישוף באיטליה, משמש ה"עש" לנשמות מתים להתגלם ולבוא לבקר את החיים, לא למטרות חיוביות במיוחד. ידוע הדבר שמתים – ובעיקר מכשפות מתות והעוסקים בכישוף = נוהגים לבקר את החיים בתור דמות של "עש". ואכן, אחד המבחנים להרשעתה של מכשפה בתקופה הידועה כ"ציד המכשפות", היתה בידודה בצינוק, תוך שמירה קפדנית על החרכים והחלונות במשך יממה שלמה. אם נכנסו לחדר כמה פרפרי עש, חזקה שאלה הרוחות המסייעות למכשפה, שבאו לבקרה, ומכאן שזו ההוכחה המספקת לשם הרשעת החשודה והעלאתה על המוקד. עש גם משמש כמוטיב חוזר במיתולוגיה של ה"ומפיר", אותו יצור הניזון ממציצת דמם של אנשים.

העש והאישה

 
בכתות נוצריות אפוקליפטיות מודרניות מופיע ה"עש" כאחד הסימנים ל"חותם" מן הבשורה המפורסמת של גו'הן, האפוקליפסה. מחשבי קיצין וחובבי פיצוח קודים מן התנ"ך, מזהים את ה"עש" כאחד מסימניו של ישו (וקודם לכן, כ"צל" של משה).
 
באנגלית נושא השם אסוציאציה נוספת והיא הקירבה למילה "אמא"
Mother שהיא גם שמו של חוקר פרפרי עש, באנגלית. (בהגייה קצת שונה).

 

——————————————————————— 
 

Breach of taboo. This is the most frequent diagnosis of illness linked

with various taboos. A person who goes into general seizures is suspected of incest. This illness is frequently called "moth sickness," in reference to the mythical butterfly people who committed the first incest. Because the moth is the etiological agent, and the disease may result from contact with it, a witch can cause this illness by making a person touch a real moth.

Witchcraft or sorcery. A witch is a person who has killed someone, generally a relative, and then changed him or herself into an animal (such as a wolf, coyote, bear, owl, fox, dog, crow, eagle, porcupine, snake, moth, or long-horned grasshopper) in order to travel and do evil undetected. Witches band together for rituals and ceremonies involving chants, sand paintings, body paintings, and masks. They are believed to perform their witchery by touching the victim with a powder made from a bit of the flesh of the dead. Signs of having been the victim of witchery are fainting and unconsciousness. Another sort of witchcraft, called "frenzy witchcraft," is associated primarily with love magic. This witchcraft uses the datura plant, which contains scopolamine and hyoscyamine; when ingested, it can produce hallucinations, dissociative reactions, and even coma. It is believed that a mere touch of the potion can cause a woman to tear off her clothes in a sexual frenzy, permitting the witch to seduce her.
Sorcery is only slightly different from witchery. Sorcerers cast spells on people in absentia by using bits of the person's hair, nails, feces, or other body products.