ביורוקרטיה טוטאליטרית

לכודים בין השוטר הרע לשוטר העוד יותר רע

חיים ברעם כתב השבוע על העובדה המעניינת שאנחנו עדיין נשלטים על ידי "נערי בן גוריון", הצמד חמד פרס-שרון. הוא ניתח את השותפות המוזרה בין השניים כתהליך שראשיתו עוד במלחמת לבנון, ואף לפני כן. תחושת המועקה וחוסר המוצא הכלליים אכן נובעת מן התהליך המוזר של "מדינה צעירה" עם הנהגה זקנה, דומה קצת ל"אמא ברית המועצות" שהרוח המהפכנית הצעירה שלה נכבשה מהר על ידי הדור הראשון שסרב לרדת מהבמה. התמונות המגוחכות של מנהיגים בני שמונים, קפואי פנים, נואמים בפני הפלרמנט הוירטואלי זכורות למי שגילו מעל שלושים.
 
בן גוריון היה גם בזמן תפארתו שנוי במחלוקת, עקב השיטות הלא דמוקרטיות בהן נקט בשלטונו. תחתיו צמחה לה במהרה ביורוקרטיה טוטאליטרית אשר למעשה מאז ועד היום לא מסרה את מושכות השלטון לעם. שרון ופרס הם חלק מאותה שיטה, וממשיכים להשתמש בה ביחד ולחוד, מתווכחים אך מחזיקים זה את זה, כצמד פקידים משופשפים. המאבק העיקרי של הביורוקרטיה הטוטאליטרית היא באויביה מבפנים, וכך חיסלו השניים הללו כל ניצן וייחור רך של מנהיגות עתידית. תחת שרביטו של פרס נהרסה מפלגת העבודה עד דק, והיום עושה שרון מלאכה דומה בליכוד, ששימש אותו כבית פוליטי. ביחד, הורסים הביורוקרטים הטוטאליטריים את מדינת ישראל שגם היא אינה אלא מרכבה בדרך אל הנצח. 
 
תדמיות

תדמיות הן דבר מעניין. פרס יצר לו תדמית של "איש השלום והחזון", ואריק שרון הוא בעל תדמית הנץ איש הדמים השקרן. חרף דימוי ה"שלום", הרי את הנסיגה מסיני ביצע בגין, את הנסיגה מלבנון ביצע ברק, ואת הנסיגה מגוש קטיף יבצע שרון. תפקידו של פרס, כך נידמה, בחלוקה הביורוקרטית הוא לתעתע בעולם, ליצור הסכמים מדומים, שיחות מדומות, מרכזי שלום מדומים, ובאותה הזדמנות להקים ולקדם את תשתיות ההרתעה הפראיות ביותר של ישראל, כמובן, תוך עקיפה אלגנטית למחצה של התהליך הדמוקרטי. בעוד השמאל רדום מן ההיפנוזה של "מפגשי השלום", מקים פרס עוד גוף סרטני נטול ביקורת שמקנה בידי הביורוקרטיה את אמצעי השליטה, האיום והבקרה בכל פיפס ומחשבה בישראל.  ועדות אנרגיה אטומית, מכונים ביולוגיים, לק"מ, ומלמ"ב ועוד כל מיני שמות מפחידים שעד לא מזמן כלל לא נודע קיומם לציבור – פרשו בשקט רשת "אבטחת מידע" ואיום, שהפכו את המושג חירויות הפרט לבדיחה עצובה.
 
בעוד שרון משתלט על סוסי הימין, איגף פרס את השמאל מכל הכיוונים וביחד יכולים השניים לישון בשקט ולדעת שכל העדר תחת המרות של הביורוקרטיה, כבצק תחת ידי האופה.
 

בשבח הכלום

שני האישים, לפי מיטב המסורת הביורוקרטית, אינם מחוייבים לאידיאולוגיה או לערכים. פרגמטיזם, גמישות, מתינות…תכונות, או העדרן, שמאפיינות כל ביורוקרט שתאוות השליטה והכוח היא האתוס היחידי שלו. עם הזמן, עוצבה הלאומיות,  כלומר ה"ציונות" בדמותם. הישרדות לשמה, תאוות כוח לשמה, והיעדר כל ניסיון לשיח זהות משמעותי המקנה משקל ועומק, או צידוק כלשהו, להפעלת הכוח הברוטאלי. ה"ציונות" היא היום בדמותם של שרון ופרס, כלי ריק, גמיש ופרגמטי, שנע כמו צוללת גרעינית, לעבר הכלום.
 
הזדהות עם "ערכי הביורוקרטיה" השטיח מאד את השיח התרבותי בישראל, והוריד את השבטיות למכנה המשותף הנמוך ביותר. המדינה היא הערך העליון, ומתנגדי המדינה הם חולי נפש. שכן, בחברה שבה הדבק המחבר היחיד הוא ציות לביורוקרטיה, אין גם משמעות לדיסידנטים, כיון שאין על מה לחלוק. לכן, ניתן להבחין בהתגברות משמעותית של השימוש בביטויים "קליניים" לתיוג עמדות (טוקבקים). הויכוח הופך להיות גס ופשוט ויצרי, מחזיקי העוגה נגד השוליים, וכל האמצעים כשרים.
 
במדינות שבהן עוברת השליטה לביורוקרטים מסוג זה, יש "עדנה" מסויימת להקצנה דתית. יצירתה של ש"ס ניתנת להסבר על רקע של מצוקת משמעות, זהות, וכן ניסיון ליצור מוקדי כוח חלופיים אמיתיים. ואולם, בניגוד למדינות אחרות באזור, שבהן המשטרים מחזיקים באידיאולוגיה או בשייכות אתנית ברורה, השלטון הביורוקרטי יצטיין ב"גמישות" שתכיל, ובסופו של דבר תבלע ותכלה את המשמעות והכוח של המחאה הפונדמנטליסטית. הדתיות, בהקשר זה, עשויה למצוא עצמה בחברה אחת עם האידיאולוגיה האחרות, כלומר בספת הפסיכיאטר או בצבת הסיבוך הביורוקרטי (תקציבים, כתבי אישום, תככים ו"הפרד ומשול"). אדם כשמעון פרס לא יפעל חזיתית נגד רבני ש"ס, אלא יגייס אותם למאבקים הפנימיים בתוך ההיררכיה הביורוקרטית שלו. נישוקים לרבנים אינם מפחידים אותו, כיון שאין לו באמת ערכים, חילוניים או דתיים. רק יצרי השרדות.
 
אריאל שרון, לעומת זאת, הלך על הכרטיס הלאומני קיצוני כ"מניפסט ערכי" לשעה. זאת, בהתאם לקהל היעד שאליו ניסה לפרוץ, ואת כוחו לכבוש. את הימין אפשר לכבוש רק מימין, וכך עשה. לאחר שהשיג מטרתו, יכול היה להשתחרר גם מהמלל הזה, ולהתמקד בהישרדות ובשליטה לשמה. מצבו רגיש יותר מזה של פרס, כיון שהוא בכל זאת קשור ל"אידיאולוגיה" כלשהי, ולכן עלול להרגיז עליו את מי שזוכר זאת.
 
היום שבו גוועה התקווה לדמוקרטיה

מלחמת לבנון היא אכן ציון דרך. בזכרון שלי היא ציון דרך ליום שבו חוסלה סופית גם התקווה לדמוקרטיה בישראל. ההתנגדות למלחמה היתה מקיר לקיר, מן השמאל כמובן אך גם המרכז. קצינים בכירים, חיילים, אזרחים ובדיעבד התברר שגם הממשלה לא תמכה בתכנית הגדולה של שרון והביורוקרטים. הפגנה של ארבע מאות אלף, אולי פחות (המספר המדוייק אינו חשוב, זכורה לי ההפגנה שהשתתפתי בה כאירוע ענק ורב משתתפים. המפגינים מלאו לא רק את הככר כולה אלא את רחוב אבן גבירול הרחב על שני צדדיו. הקריאה היתה חד משמעית, לצאת מייד מעמק הבכא הזה. אך המדינה, העם, ומוסדות השלטון הנבחרים נכשלו מול הביורוקרטיה – שהיא כאמור מבנה לא רשמי המורכב מליכודניקים ומערכניקים גם יחד, ואולי גם מפלגות אחרות, ודאי חלק מן הדתיים וגם מר"צ בזמנו).

כל המחאה הזו, ושום דבר לא קרה.
 
זכורה לי היטב הטראומה, כל חברי היו בלבנון, וחזרו מזועזעים, חזרו אנשים אחרים. העובדה שהעורף, אנחנו, לא הצלחנו להפסיק את המלחמה, קבעה את מאזן הכוחות מאז בצורה ברורה. לדעתי, מאז, אף אחד למעשה לא ניסה יותר להשפיע על המהלך המדיני בישראל באמצעות פעולה דמוקרטית. הרמנו ידיים וכל העשייה הפכה לניסיון לשיפורים בשוליים, או במחתרת, או "בתוך המערכת". אופק האפשרויות שלנו, להשפיע על הממשלה, צומצם לכדי שיפור עמדות קטן, מו"מ עם הביורוקרטיה, מכירת האחר תמורת הרווח שלנו, תרבות קלוקלת של חברה תחת דיקטטורה לא פורמאלית.
 =========================================================

איך שורדים בביורוקרטיה טוטאליטרית ?
 
מאז שמנחם בגין הודה שהוא מתעדכן במה שקורה בעולם ובישראל באמצעות הבי.בי.סי, חלפו הרבה מים בירקון. בתהליך שארך כחמש שנים, הפכה בריטניה לאחרונה ממעצמה ידידותית פחות או יותר ל"מדינת אויב" , והבי.בי. סי – לראש המבוקשים. לא ברור מה קרה, האם זה החל עם פרשת וענונו, והסלים לאחרונה כאשר הבי.בי.סי. ערך סדרת כתבות על הצדדים הפחות מוכרים ונעימים של מערכת הביטחון? האם זה באמת תוצאה של "החרם האקדמי" המפורסם ? בכל מקרה, עקרון אחד לא השתנה מאז ימי בגין, כדי לדעת מה קורה כאן, יש צורך ב"חדר חדשות" המורכב מכמה מקורות, ורצוי גם השלמה מעיתונות זרה.
 
לאחרונה עשיתי סדר פסח ב"מועדפים" שלי, ותחת הספרייה "חדשות" מצאתי את כל המקורות בהם אני משתמשת כדי לגבש לי עמדה על המתרחש. זוהי מלאכת מחשבת שיש להתעכב אליה, והחלטתי לשתף את הקוראים בתהליך הזה, שעד כה נעשה אצלי באופן בלתי מודע. 
 
חדשות כללי = אתר "הארץ" נותן את התמונה הנכונה ביותר לדעתי בקשר לסדר העדיפויות של חשיבות החדשות בישראל, בכלל מבין אתרי החדשות הוא מוביל לפני האחרים בכמה סיבובים טובים. YNET עד לא מזמן היה המהיר ביותר בעדכונים מהשטח במיוחד "באירועים מיוחדים", אך לאחרונה הוא מזדנב בסוף הרשימה. YNET חיוני כדי לדעת מה חושב העם (בטוקבקים של "הארץ" מקבלים חתך מאד לא ייצוגי) – ולמעשה הטוקבקים שלו הם מקור חדשות בפני עצמו, המהיר, האמין והמקיף ביותר. לדוגמא, הסקופ של המורה תאוות המשגלים מרחובות – בווינט תוך שניה מופיע שם בית הספר וכל מה שצריך לדעת, כך גם עם "הרב מהקוזה נוסטרה", וגם בזמן הצונאמי, ניתן היה לקבל מידע אמין, מהיר וייחודי מהשטח.  שעה אחרי הצונאמי ידע אחד הכותבים להגיד שכל הישראלים באיי אנדמן בריאים ושלמים, חרף הכותרות המחרידות ותמונות הנעדרים המלוות בשדרים היסטריים. איך הוא ידע ? לא חשוב, לי היה ברור שאין מה לדאוג למאה המטיילים שם.
 
לנושאים מסוימים, מוכרחים לעבור ב"מחלקה ראשונה", ליואב יצחק יש כמה "פרוייקטים" שרק הוא מדווח עליהם, כמו שלישיית המשפטניות האהובות עליו (ארבל, בייניש ובן אור); חדשות מזוית ימנית (האתר מעודכן טוב לגבי אירועים אקדמיים אנטי ישראלים בחו"ל; פרשת פולארד). פלח חסר בעיתונות המרכזית שצריך לעבור עליו פעם בכמה ימים. "עניין מרכזי" הוא לא אחיד ברמת הדיווח. כאשר קורה משהו "מוזר" הוא עשוי להביא את האמת בפרצוף, ובאופן בלעדי. לרמי יצהר יש כמה "פרוייקטים" משלו, שלגביהם יש לו מקורות ודעות עצמאיים (חוץ מספורט שלא מעניין אותי) – שנאת ביבי, התמצאות בנושאי ביטחון מעמדה מיוחדת וביקורתית, יכולת לסכם את השורה התחתונה של אירוע לפני כולם, ובלי ברברת ("נעמי שמר גנבה את ירושלים של זהב").
 
זה באופן כללי, כדי לקבל תמונה על מה שקורה בארץ. בנושאים מיוחדים, יש צורך במקורות נוספים. כך, אירועים בשטחים מחייבים כניסה ל"מחסום" המביא את האמת מן השטח (לפי הדעה של הפלשתינאים, בדרך כלל מדייק יותר מהספין בתקשורת הרגילה), וגם בכמה אתרים בחו"ל המתמחיםבמזרח התיכון. שערוריות אקס פיילז (ניו זילנד, הקונסול בהולנד, לארי פרנקלין, האוליגרכים הרוסיים ורשתות הפשע המאורגן בישראל ועוד) מחייבים תת התמחות וכניסה לעיתונות הזרה המקומית ואתרים של "עוכרי ישראל" מקצועיים. כך, מי שרצה להתעדכן הכי מהר במה שקרה בניו זילנד צריך היה לסתום את האף חזק ולהיכנס לאתרים ניאו נאציים המתמחים בתחום הזה (אתרים המכונים "ידידנו הסקין הדס המשכילים" על ידי כותבים שמאלנים ותיקים). גם אל ג'זירה מביא מידע מדוייק ומהיר יחסית על מה שפה עוד תקוע אצל הצנזור או בועדת העורכים או סתם מקורנף.
 
מבריטניה עדיין יש מה ללמוד, ואכן "הארץ" מביא מידי פעם את עמדות הגארדיאן המתמצא ומתעניין בסכסוך במזרח התיכון. הגארדיאן הוא עיתון ברמה גבוהה שכדאי לעבור עליו לפחות פעם בשבועיים כדי להבין מה קורה בעולם. המקביל בקנדה הוא ה"גלוב אנד מייל", עיתון רציני ומעמיק שגם לו עניין במזרח התיכון, מנקודת מבט ביקורתית. הסן פרנסיסקו כרוניקל – כמו כל עיתוני ארצות הברית – מקור גרוע לידיעות מאזורנו ומקור טוב מאד להבין מה קורה במיינסטרים השפוי בארצות הברית, הרבה תרבות, סרטים, ספרים מנקודת מבט לא שטחית מעל המקובל במדיה האמריקאית.
 
לצד אלה, כל אחד צריך למצוא בעצמו אתרים מקצועיים המתעדכנים בנושא המעניין אותו, ולאחרונה גם בלוגים או אשכול בלוגים שבוחן את העולם מנקודת השקפה מעניינת. מבין אתרי החדשות הבינלאומיים, העדיף עלי הוא דף הבית של יאהו – מעודכן, מאופק, בעל סדרי עדיפויות נכונים ואמין מאד. 
  
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On 14/05/2005 at 22:03

    הודעותיך נמחקות לפני שנקראו – דרך ניהול האתר – ולכן אני מציעה שתחפשי לך כר אחר לרעות בו ולכתוב את מחשבותיך. אין טעם להתנגח.

  • הצועד בנעליו  On 15/05/2005 at 00:23

    למצוא לעצמך שמות טרוליים, כמו שאת עושה אחרי התגובות שלי.
    זה בסדר, כבר עלינו עליך.

  • Michael Bergman  On 16/05/2005 at 04:17

    Great stuff as usual – Iris, could you please now replace HRH DE (Her Royal Highness/Dear Leader) Limor – the knowhow of where to read one's news should be taught in school as a life skill.

    I keep a file in my Fav. called Alternative Media. Few addresses that I hope you might find interesting:

    The following is a small portal to alternative news and articles' sites, inc. Indymedia http://www.mediawatch.org
    I recall their Israeli site, at https://israel.indymedia.org
    was censured offline at one point…

    The following site is an intersting one as it refers to stories specifically from media point of view
    http://www.medialens.org

    Couple more e-mags –

    World focused

    http://www.resurgence.org
    (need to subscribe for the full service but many articles available)

    and http://www.countercurrents.org/index.htm

    Israeli Focused
    http://www.imra.org.il

    I think it was Einstein who said "If you think education is expensive, you should try ignorance…" This is the man who refused to be our first president (ayen erech – Dear Leader). Hmmm

    Michael

  • איריס  On 17/05/2005 at 16:10

    אני חושבת שאקבל עצה ידידותית ואתחיל לעסוק בנושאים יותר מרוממים מאשר ממשלת ישראל. זה היה הרקוויאם שלי. חבל על הזמן.
    תודה על הקישורים, טובים מאד וחלק אפילו לא הכרתי.
    חיכינו לך בפסח, אבל רק אליהו הנביא הגיע לסדר פה, איזו אכזבה.

  • Michael Bergman  On 18/05/2005 at 06:22

    Considering most of the Govt. is either full of hot air (in the best cases) or literally busy breaking wind it is a surprise they stoop so low and indeed not meromemim… The sad truth is that those who read your coloumn about the government are already convinced of the B/S that goes on and those who need to hear it probably do not read it. Ergo, waste of time indeed. I for one will miss the fresh breeze, though…

  • איריס  On 18/05/2005 at 09:30

    those who need to hear it probably do not read. period.
    כן נעים להרגיש טוב וצודק ומטיף בשער, אבל באמת לא ממש מועיל.
    ובמושב לצים לא תשב או משהו כזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: