חג שואה שמח

עיונים בעמוד הראשון של עיתון ציוני, יום השואה 2005
 
מצא חן בעיני שיקול העריכה של עיתון הארץ, לספר לנו על תולדות השיר "ירושלים של זהב" והוידוי ההוליוודי של נעמי שמר. היכולת של שמר לא נפגמה, ואולי גם האיכות של השיר (נו, שיר, לא יותר מזה) אינה יוצאת נגרעת מן הסיפור האנושי. אותה יד נעלמה לה טוענת שמר, שהצילה אותה מפלגיאט רשמי, היא גם זו שכתבה את כל המשל הקטן הזה. הצד המכוער הוא האופן שבו דאגה המלחינה לקבור את השלד, ולהכחישו עד שהבאיש ריחו. זהו המשל על סמלי הלאום הציונים בכללותם. פריטה זולה על מיתרי רגש הורמונאליים, אחיזה באותנטיות, בקיצור, חזרה אל בורות מים שמעולם לא היו שלך. את ההוכחות לכך, לאחר שנתגלו בעליל, קוברים עמוק בבור שהתגלה ומכסים בשלטים של "רשות העתיקות הרשמית" בחתימת יד של פרופסור. כמה פתטי נשמע הטיעון המזכה את עצמו של שמר, שאולי זו בכלל נעימה יהודית שהתגלגלה מן האנוסים אל הבאסקים (??), ונגאלה – מעשה פלא – על ידי הנביאה המזמרת מנווה אביבים. כך הופכת טעות אנושית (וחביבה אפילו), לכתם דביק. צא ולמד. 

תוספת נספח מן העולם הגדול
 ENGLAND PLEADS GUILTY
כותרות השבוע האחרון זעקו ש"אנגליה מודה באשמת התעללות באסירים באבו גרייב בעירק". לרגע שפשפתי את עיני, אנגליה ? אמנם נכון, טוני בלייר חבר לבוש באותה תרמית הידועה כמלחמת עירק, אך כיצד החמצתי את העמדתה לדין של האומה האנגלית ? מסתבר שיד נעלמה (ראה, ההסבר של נעמי שמר ליצירת השיר ירושלים של זהב) כתבה את הכותרת הזו. אנגליה אינה אלא שם משפחה של טוראית מצבא ארצות הברית, שהונצחה בתמונות ידועות, כאשר היא בתפקיד בריגיטה הבועטת מספרי הפורנו של המרקיז דה סאד. רמז כה עבה מן היד הנעלמה מחייב התעמקות. קראתי את הידיעות המפורטות בכלי התקשורת האמריקאים, שסוקרים את המשפט הזה מידי יום ושם התגלה שהטוראית היא אישה גבולית, בעלת הפרעות למידה ואינטלקט ניכרות. אישה זו, המהווה סמל למלחמת עירק כולה (העשירים שלחו את המוגבלם והעניים לעשות את העבודה המלוכלכת), היא היא המפלצת הנוראה מסרטי האימה של אבו גרייב. עכשיו מנסה המערכת המשפטית לנצל שוב את שכלה הרב, ולהפיל עליה את התיק, ובכך לשחרר את הממונים עליה, קציני מודיעין למשל, מאחריות למה שהתרחש. האם היד הנעלמה אומרת עוד משהו ? ומתי יסביר טוני בלייר מדוע ואיך קרה שהצטרף למסע של ג'ורג' בוש חרף עמדותיו המוצהרות בתחילת המערכה ? יש להניח שטיעון המגבלה השכלית יעמוד גם במקרה זה, בלייר ייבחר, והמושכים בחוטים יישארו לפי שעה בחסות החמימה של האפילה. עוד סיפור לחג השואה.

 

נשק השמדה המונית

המרגל האמריקאי מביא לנו שלד נוסף, הפעם שלד בנוי היטב לסיפור בלשי רב מכר. הייתי מפקידה אותו בידיו של לה קארה או אפילו גרישם. החלק העסיסי הוא תרגיל ה"עוקץ" שעשו לשם חשיפת העבירה או הריגול. החלק העצוב בכל זה הוא שוב ברמת הארכיטיפ. נקל להזדהות עם לארי, יהודי אמריקאי שעד אותו היום ודאי חש כבן בית בארצות ובמולדתו.והנה, יום אחד הוא מתעורר בבוקר לתוך סיוט, כאשר מתברר לו שאמריקה אינה ישראל.  כלומר, זו מדינה אחרת, ולכן עלולים להיווצר גם ניגודי עניינים פה ושם, ולשם הצבת הגבולות, דרוש בדרך כלל דם. הדם, במקרים אלה, רצוי שיהיה נקי, אדום בוהק, ומן הסוג העמיד. שכן, שלטי אזהרה, בעולם העתיק, תמיד לוו באיזה גולגולת טריה, שתמחיש את האיום. האמת, אותה התעוררות לא נעימה צפויה פה ושם לכל מי שהתבלבל, ובעיקר מי שבחר את הצד הלא נכון במיזוג הזמני. כלומר, את הצד של ישראל. כל פרשיות העבר מלמדות שמי שנותר נאמן למדינת ישראל במצבים האלה יצא וידיו על ראשו (אם בכלל נותרו לו ידיים וראש). לעומת זאת, ארצות הברית גמלה לאלה ששמרו על האינטרסים שלה, והגנה עליהם באפקטיביות מפני ישראל. והנופל לתוך מלכודת זו, ישמור נפשו, וילמד מחכמים ובודאי מטיפשים. (ואם יש לו ספקות, ישוב ויקרא את הפסקה הראשונה, על נעמי שמר, כדי למתן ולצנן במעט את הסמרמורת הפטריוטית שהוזרמה לדמו בגיל צעיר.)
 

אזור דמדומים

חדשות נוספות מביא עיתון הארץ (עיתון מעצבן, אבל כפי שאמר מישהו לאחרונה the lesser evil  בעולם התקשורת הישראלי.) על מהלך ביורוקרטי עגום וממושך בין משרד הבריאות ובין ארגון כלשהו הפועל לתיקון העולם. במה דברים אמורים ? מסתבר שעוד שבעים ישראלים נפלו באותו "חור שחור" המצוי מעבר לכל קרן רחוב בישראל. החור השחור הוא תופעה ישראלית מעניינת שצריכה להעסיק מומחים מכל התחומים. זהו אזור ההכחשה, אותו נס פיזיקאלי שבחסותו אדם הופך ל"לא קיים" תחת החוק הישראלי. נשמע מיסטי ? לא כל כך. בישראל, כמו תופעת השיר של נעמי שמר, יש מציאויות שבשל סיבות שונות, אסור להגיד שהן קיימות, אף כי כולם יודעים שהן שם, ממש מול העיניים. המצוי באותו אזור דמדומים לא נוח, מתבקש באדיבות על ידי מדינת ישראל ותושביה להמתין, עשרים, שלושים, חמישים שנה, עד שבעל האינטרס יעבור מן העולם. החור השחור הנוכחי הוא שבעים (מספר קדוש ?) יהודים הכלואים על לא עוול בחפם במוסדות פסיכיאטריים פרטיים, אשר בעליהם זקוקים להכנסה זו כדי לממן את אורח חייהם, אינטרס מוצדק לכל הדעות. אותם מאושפזים הוכרו כבר כאנשים שאשפוזם אינו נחוץ, ומכאן שאם אינו נחוץ, הוא ודאי אינו מועיל, ואולי מזיק ? אלא ששבעים מאושפזים הם מקור לא אכזב להכנסה, ולבעלי המניות – צריך לזכור שגם הם בני אדם – יש אינטרס מוכר בישראל להגנה על רכושם הפרטי. ישראל, כך מסתבר, מאוהבת במוסד העבדות, עוד "בור מים אליו חזרנו", שכן זו מסורת מקראית, ממש כמו עבודת הכוהנים בבית המקדש, שהמדינה הציונית באה לחדש. משרד הבריאות, לאחר שנתיים שהעניין מסור לפתחו, שלח סופסוף צוות לבתי החולים (המספקים תעסוקה, זה כבר אמרנו ? ) והצוות הותקף והושלך מן הנכס הפרטי. משום מה אין זה מפתיע אותי, כמו שאין זה מפתיע שבנק לאומי נוקט בכל תכסיס עיכוב אפשרי להחזרת כספי הניצולים. כמו שאין זה מפתיע שעד היום לא החזירה מדינת ישראל את הכסף שלקחה שלא כדין מניצולי השואה – אלה בישי הגדא הכרוניים – שהאמינו לה וחתמו על הסכמה שמדינת ישראל תגבה עבורם את הפיצויים מגרמניה. זהו המשך טבעי לפסקה ראשונה ושניה במאמר קטן זה. ועכשיו, אין ספק שאני נכללת אחר כבוד, עם עוכרי ישראל ואויביה המושבעים.
 ————————————————————————————————————– 

אתרי הקבלה והמיסטיקה היהודית יוצאים כבר חודש ימים בכותרות מרעישות ההולכות ומתרבות. "המשיח כבר כאן". למעשה, מספרים שהרב המקובל כדורי טען בחוג סגור שהמשיח נמצא כבר בישראל ועומד להתגלות, אחרי ממשלת שרון. טוקבקיסט מתחכם הוציא לי את המילים מהפה :"כמה זמן אחרי ממשלת שרון ?"…אך יותר מכך, ובאותה מסגרת תרבותית, מותר להציע למקובלים אלה, לבדוק האם מעשיהם של ישראל אינם מעכבים את הגואל, ואולי כדאי להתפנות ולתקן כמה עוולות מהותיות (ראה לעיל), וכך לסלול את דרך המלך לקראת הניסים והנפלאות המחכים לעם ישראל "מייד אחרי שרון", ויתקיים בנו שיהפך יגוננו לשמחה ויום אבל לחגיגה.
ויהיה חג שואה שמח.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: