על תבונתם של ההודים….

אבל הכדורים שאימא נותנת לך……………….
 
מוות, דיכאון ופרוזק
 
אלכסנדר קובורן
 
ג'ף וייס, בן הנעורים שרצח עשרה בשמורה האינדיאנית "רד לייק" בצפון מינסוטה, היה על פרוזק, במרשם שניתן לו על ידי איזה דוקטור. מה קרה בפגישת הייעוץ ? "הנה ג'ף, קח את אלה, הם עשויים לעזור לך להתגבר על הבעיות הקטנות בחיים, כמו העובדה שכאשר היית בן 8 אביך התאבד, וכאשר היית בן 10 בן דודך נהרג בתאונת מכונית שהותירה את אמך משותקת חלקית ופגועת מוח. ובוא נגיד את האמת ג'ף, סביר להניח שאתה לעולם לא תצא מן השמורה. אתה פה עד יום מותך." עכשיו לחתוך, ונעבור לצילום של הרופא מניף אל על בקבוק פרוזק, כמו האיש החביב בגלימה הלבנה מן הפרסומת  בשנות החמישים לטבליות מציצה שהבטיחו לנו שהסוכריות האלה הן דרך טובה להרגיע צריבה בגרון.
 
ברגע בו צפה הפיקוד העליון של חברת אלי לילי, יצרנית פרוזק, בכותרות האלה על וייס במהדורות החדשות, תהיו בטוחים שהוא נכנס לנוהל משבר, ורק החל להירגע קצת כאשר הכותרות התמקדו בשיטוט של וייס באתרים ניאו נאציים. היטלר תמיד לוקח את פרוזק, במיוחד אם מדובר באיזה "אדום-עור" שמקשקש על טוהר הגזע. כמה פעמים, מבין הגופות הנערמות במסעי רצח כאלה מצאו חוקרים מרשם לנוגדי דיכאון בזירת הרצח ? לווקס בקולומביין, פרוזק בלואיוויל קנטקי, כאשר יוסף ווסבקר הרג תשעה כולל את עצמו. תמצאו הרבה סיפורים כאלה בחמש עשרה השנים האחרונות.
 
בשלב זה נוסחת ההגנה של לילי היא פחות או יותר אחידה: חלוקת חומר הסברה צדקני המספר על המחקר היקר של החברה והסינון הקפדני,  מעוטרת בתו התקן של כלב השמירה על האינטרס הציבורי – רשות התרופות והמזון האמריקאית. – FDA. וכמובן יש הנחמה  הדמיונית במספרים; אם היה לבית החרושת לטבליות של לילי שלט גדול כמו למקדונלד, היה כתוב עליו בגאווה :"פרוזק: מיליוני לקוחות"
 
כל פיצוץ בצינור הביוב נושא עמו אתגר חדש לסיירת המכירות של לילי, אשר כללה במשך השנים כמה תותחים כבדים, ג'ורג' הרברט ווקר בוש (קדנציה אחת במועצת המנהלים של לילי); המנכ"ל לשעבר של אנרון קן ליי (קדנציה אחת); המינוי של בוש למנכ"ל משרד הניהול והתקציב, מיטש דניאלס (סגן נשיא לשעבר בלילי) ; מינוי של בוש למועצה המייעצת למשרד לביטחון פנים סידני טורל (מנכ"ל בלילי); או המועצה הלאומית לחולי הנפש (המקבלת מימון מלילי).
 
בתחילת השנה התרחש אירוע בסדר גודל של אזעקת אמת, כאשר כתב העת – BRITISH MEDICAL JOURNAL – חזר אחורנית לתביעה של ווסבקר ב 1994 נגד לילי, והזכיר לעולם שהחברה הייתה מעורבת בפעילות מפוקפקת כאשר שילמה שוחד מאחורי הקלעים לתובעים, בעסקה שנועדה להוציא החוצה מן הדיון המשפטי בפני השופט ג'והן פוטר את ההיסטוריה הרגולטורית של אוראפלקס, מוצר פגום מאד של לילי, והציגה את ההצהרות של החברה בפני ה FDA, באור שלילי למדי.
 
לילי עמדה באתגר, כאשר הצליחה לשכנע עיתונאים תמימים שהסיפור האמיתי נוגע בכתבת פרילנס בודדה לכתב העת הבריטי, ולא בחברת תרופות ענקית בעלת תקציב פרסום ענקי. העיתונות, בצייתנות נאמנה, הסיטה את המוקד מהמאמצים השערורייתיים של לילי להסתיר ראיות לעבר השאלה האם ראיה מסוימת הייתה אכן בבחינת "מסמך ציבורי" בשנים שמאז 1997, כאשר השופט פוטר שינה את פסק דינו ל"התביעה נדחית כפי שהוסכם בפשרה עם קביעה שהנתבעת חויבה בדין", רחוק מאד מן הניצחון שלילי טענה לו.
 
זו הבעיה עם הזמן, כפי שהתבדח פעם פול קרסנר על "מחלת וולדהיימר", המתרחשת כאשר אתה מזדקן ושוכח שהייתי נאצי. אך לעולם אין זה מאוחר מידי לסקור שוב את תחילתה של תעשיית הדיכאון בסוף שנות השמונים, והסאגה של מה שקרה אחרי ששלושה חוקרים של לילי רקחו שיקוי קסמים באמצע שנות השבעים והטבילו אותו בשם "פלואוקסטין הידרוכלוריד" שאחר כך נודע לעולם בשם פרוזק.
 
שנים ארוכות של ניסויים קפדניים ? כאשר פרד גרדנר ואני חקרנו את מסע המכירות של הדיכאון והפרוזק באמצע שנות התשעים, גילינו שהניסויים הקליניים לא כללו מטופלים אובדניים, ילדים וזקנים, למרות שמרגע שה FDA נתן את האישור, הסם נרשם לכולם. לפי דבריו של ד"ר פיטר ברגין, הפסיכיאטר הנודע שחקר את האישור של הפרוזק בידי ה FDA, הרי האישור התבסס בסופו של דבר על שלושה מחקרים המצביעים על כך שפלואוקסטין מקל על כמה סימפטומים של דיכאון בצורה יותר יעילה מפלצבו, ולעומת תשעה מחקרים שלא הצביעו על שום השפעה חיובית. רק ששים ושלושה מטופלים היו על פלואוקסטין (פלואוקסטין הידרוכלוריד כונה בשם פרוזק רק ממחצית שנות השבעים) לתקופה של יותר משנתיים. ב 1988 כבר נתן המכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH) חותמת אישור לא רק למחקר דיכאון במימון התאגידים הגדולים, אלא יצר מנגנון שלפיו כספים וכוח אדם של הממשלה ישמשו לזרז את הדרישה למוצרי התאגידים.
 
פסיכיאטרים – זן שהמתמחים בו מבצעים התאבדות בשיעור כפול מן הממוצע הלאומי, כך קובע כתב העת לפסיכיאטרייה קלינית ב 1980 – הם מעמודי התווך של המיזם בכללותו. התהליך בו נוצרת זיקה בין מעשי הכישוף שלהם לשורה התחתונה במאזן התאגידים הוא פשוט ומוצק. בו בזמן שפרוזק נפלט מספסלי המחקר של לילי לעבר הייצור ההמוני, עמלו פסיכיאטרים לנסח את שלל הפתולוגיות המופרכות והדמיוניות שייכנסו לDSM (המדריך המחייב והמקיף בתחום בריאות הנפש, המכונה "התנ"ך" של הפסיכיאטרייה). העורך של ה DSM בשנות השמונים היה ד"ר רוברט ספיצר, מפלי
טי "תיבת האורגון" וקופירייטר משובח ובעל כישורים ביצירת מחלות חדשות לאמריקה של המאה העשרים והמלצה על טיפולים, תרופות, ומימון ציבורי לטבליות הנחוצות (ולא לתרפיה מייעצת יקרה), כאשר חברות הביטוח מחזירות את התשלום למבוטח.
 
כאשר מחקר מפורט הצביע על סבירות של זיקה בין פרוזק לבין מעשי אלימות, מייד התייצבו פסיכיאטרים "מטעם" של לילי לכבות את להבות הספק. ב 1991 התכנסה הועדה  המייעצת לתרופות פסיכופרמקולוגיות של ה FDA להכריע האם צריכה פרוזק לשים תווית אזהרה על קשר להתאבדות. חמשה מתוך עשרת המשתתפים בפנל (שמונה מתוחם היו פסיכיאטרים) היו בעלי אינטרס כספי פעיל בתרופה שחקרה הועדה, וכולם הצביעו נגד תוויות האזהרה, כאשר הקונפליקט הברור שלהם טוהר על ידי ה FDA חסרת השיניים. פסיכיאטרים אחרים שנשכרו על ידי חברות התרופות דחקו ליישום רחב יותר של פרוזק כפתרון לבעיות חברתיות, כולל תוכניות לסימום בכפייה של נוער, באמצעות פרוזק.
 
בשנת 2000, כאשר מאות משפחות בחבל אנדהרה פראדש שבהודו החלו להתאבד בגלל מדיניות ניאו ליבראלית כלכלית שהרסה את מטה לחמם, הממשלה המקומית הכריזה שהיא שולחת צוות של פסיכיאטרים לבדוק מדוע האיכרים מדוכאים. מזה השתמע כאילו האנשים האלה היו לא יציבים מבחינה נפשית. אך בהודו הפתיות בנוגע לסיבות של דיכאון אינה כה מפותחת. התוכנית עוררה סערת גיחוך, ובבחירות שלאחר מכן, ספגה הממשלה של חבל זה – אנדהרה פרדש, חביבת הניאו ליברליים המערביים – תבוסה מוחצת.
 
אין סיכוי לאירוע משמח כזה בארצות הברית, שבה מימון ממשלתי לחברות תרופות ומרשמים לנוגדי דיכאון החליפו מזמן את המניפסטים הפוליטיים שהיו מרפאים את הדיכאון באמצעות פעילות חברתית קולקטיבית. ניתן לשער מה רבה הייתה שמחתם שם באלי לילי כאשר הסנאט מחק את הפרק השביעי בחוק פשיטת הרגל (פשיטת רגל ליחידים חדלי פירעון), ועודד בכך אלימות במשפחה, עלייה בשיעור הפשיעה תוך יצירת שווקים פוטנציאליים נרחבים לפרוזק ולשיקויי קסם דומים, הניתנים באבחת עט קטנה. 
אלכסנדר קובורן, ניו דלהי  ( 4 אפריל 2005 )
אהבתי, תרגמתי מהר עבור הקוראים.
 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • Michael Bergman  On 16/04/2005 at 06:14

    Point well-made!! The readiness by which the medical apparatus embraces numbing of children is frightening. You
    forgot to mention they already make Peppermint-flavored version for the purpose of making it more likable to young children’s palates. What is even scarier is the likes of government officials hopping the wagon (links below). Parenting was never an easy task but now that the
    social structures (as in extended
    families; community groups) have almost disintegrated, reaching for the magic pill is touted as the perfect solution for coping. The American Psychiatric Association for example, advises schools to look for signs such as failing to pay attention to details and loosing toys as tell-tale signs in candidates for yet another wonder-drug – Ritalin. Witness a generation of kids so chemically intoxicated some schools in the States have
    half of their classes on some psychiatric pill-popping treatment. Ban fast-food with its extraordinary amounts of
    sugars, preservatives and other whacked out substances and give them wholesome natural nutrition and you’ll find any but the occasional genuine imbalanced systems restored. But who would want to loose all that money? Much better economics in double profits of making them hyper on junk and then zombied on drugs

    Some relevant links

    Government ecstasy – hopping for popping

    http://society.guardian.co.uk/health/news/0,8363,1284884,00.html

    Prozac hit-and-run

    http://www.drugawareness.org/home.html see kids’ suicide article

    http://www.narpa.org/exit_joe_camel.htm interesting point about Eli Lilly’s own warning of anxiety as possible side effect

    And now, for something completely different

    http://www.spice-of-life.com/columns/ritalin.html

  • איריס  On 16/04/2005 at 13:41

    אכן קישורים חשובים, תודה רבה. בארץ לא מודעים מספיק לקשר שבין הנושא הזה לבין ההון השלטון והצבא. לא מדובר רק בויכוח מדעי רפואי לגיטימי אלא על הצורך בהפרדה מוחלטת בין אינטרסים שלא ממין העניין(כל סוג של שליטה חברתית, וכמובן עשיית רווחים) ובין עולם הרפואה המתקדם.
    הייתי מוסיפה לכך את הידיעות האחרונות על כמה "מחקרים" שמבקשים להפיק תרופות מסמים מוכרים כמו מריחואנה, אקסטזי וכיוצב. האם זו באמת רפואה או מלחמת שליטה כלכלית בעסקי הסמים המשגשגים…

  • Michael  On 18/04/2005 at 10:38

    Indeed Iris, and I find it pretty bizarre this hardly gets a mention in the Israeli Arena. (outside some of your posts, Chayim Baraam is the only one I can recall where I read something about the ruling power of the moneyed circle, but then again, I read what I like on the internet so that's an unfair judgment…)
    In any case, pretty sad really considering we love to trumpet the tired 'only democracy in the middle east' trumpet. Maybe we can convince Limor Livnat to include 'Manufacturing Consent' by Chomsky as part of High School curriculum? Hahaha

  • איריס- בהומור כלשהו  On 18/04/2005 at 11:47

    שהנושא מוזנח, נידמה לי שצריכה הייתי למצוא איזה מו"ל-עורך שיבין כמוך – עד כמה חשוב שמישהו ייצג גם את העמדה הזו (שהיא היחידה הנכונה, כמובן, אבל גם אם לא…)
    אלא מאי?
    כמובן, קואליציות הכוח לא יטרחו להזמין קול החולק עליהן, אך חשבתי לתומי או קיויתי שעלה תאנה דוקא יכול להועיל ליחסי הציבור של הדמוקרטיה היחידה. יוכלו לאמר "הנה, האיריס הזו כותבת אצלינו חופשי למרות שהיא יורקת לבאר ממנה כולנו שותים – הבית הלבן. והנה, הוכחנו את מה שצריך להוכיח – זו אכן הדימוקרטיה היחידה במזרה התיכון".
    נו איך זה בתור
    cover letter
    בלווית קו"ח
    ?
    לדעתי
    irresistable
    אך מסתבר
    שחיים ברעם התנגד, הוא רוצה להיות היחיד, העיר הזו קטנה מידי לשני עלי תאנה שלא לדבר על עץ שלם
    :-))
    ואולם ואולם, לנוכח העימות הקטן שהולך ומתפתח בין שרון למיטיביו בארצות הברית יש סיכוי שישתמשו בנו -עוכרי ארה"ב – בתור המחאה הספונטאנית, וכאשר ישובו ההדורים להחליק, יעיפו אותנו שוב לצינוק
    הכל אפשרי
    א.

  • Michael  On 19/04/2005 at 09:53

    Do not despair – if you sit in the kalabush (pan fully intended) I will send you packages dripping with milk and honey…

    I did not realize war of the fig leaves is an issue. Pity, isn't it? And maybe also a hint into why the socialist/left in this place (I am visiting for Pesach) can't get its act together. Is that why you called your site splinters? – we are all leftover of the Judean Popular Front in a Monty Python's spoof.

    Anyway, Iris – Chag Sameach! I am a happy reader for one – thanks for the
    gefilte-fish!

  • איריס  On 19/04/2005 at 12:59

    חלקנו כבר בקלבוש, הכל שאלה של הגדרה, וגבולות השליטה והדיכוי. חלב ודבש? אממ נשמע כמו כנאפה טעימה, בטח כן, להמתיק את הגזירות.
    לשבבים יש הרבה אסוציאציות, אני חשבתי גם על הביטוי הציוני
    כאשר חוטבים עצים עפים שבבים…
    או מוכר יותר באנגלית
    כדי לעשות חביתה צריך לשבור כמה ביצים…
    ובעברית כמובן לביטוי הזה יש משמעות נוספת
    כן השמאל פה…עושה את החיים מאד קלים למתנגדיו
    א.

%d בלוגרים אהבו את זה: