ארכיון חודשי: מרץ 2005

עוגת הגזר – מתכון יפואי

טוב, לפני איזה שבוע הדבקתי פה פוסט מרושל קצת על "סיור ביפו", משהו מאד אישי ולא אינפורמטיבי.

בתור הוכחה שזה היה טיזר טוב, פירסם ויינט היום סיור באזור הזה על ידי כתב מוכשר שתיאר באופן מעורר חשק את מדרון יפו. סיפור קטן ונוגע ללב של איימן סיכסק בהארץ הביא רשמי טיול באותו מקום מנקודת מבט שונה לחלוטין כמובן. כל זה עורר אצלי פחדים בקשר לפוסט הבא, שהוא מתכון מ ד ה י ם (לטעמי) של נירה רוסו לעוגת גזר. מה כבר יכול להתרחש ? ויינט יערכו תחרות מתכונים של עוגות גזר וישלחו את הפרוסות הזוכות באימייל ? איימן סיכסק יקשור את מכת עוגות הגזר למדיניות של בוש במזרח התיכון ? עם קמצוץ חשש זה, אני בכל זאת משתפת, כיון שזה באמת יצא טוב.

יפו

עכשיו, עוגת גזר זה דבר שאי אפשר להיות אדיש אליו, או שונאים או מכורים. אני זוכרת אירוע מצחיק לפני עשרים וחמש שנה, אצל הורי בבית, כאשר אחת הדודות שלנו מאמריקה באה להתארח בקיץ. כדי להרגיש "מועילה" עמדה וטרחה שעות במטבח והכינה לנו עוגת גזר. נקל לשער את התגובות שלנו, צברים בני  צברים :"איכס!!!"  מי שמע על עוגת גזר? כאילו מישהו יביא סוכריה מקישואים או קרמבו מחצילים…אמרנו לה תודה בפרצוף צבוע, וברגע שיצאה מהבית השלכנו את היצירה לפח כלאחר כבוד. כאשר חזרה בערב, שיבחנו את העוגה וסיפרנו לה איך טרפו אותה האורחים שבאו אלינו במשך היום. טוב, זה לא היה רק בגלל העוגה, אלא גם התחשבנות על הפעם ההיא ששלחה לנו חבילה כבדה וגדולה, שהיתה עמוסה ב….שימורים ! טונה, תירס ושעועית ל"נייטיבז" מארץ הבוצ-דם-קודש.
 
חלפו שנים, וגם אני מצאתי את דרכי לגולה האמריקאית ושם, מחדש, גיליתי את עוגת הגזר, שהיא הקינוח המקובל ביותר, הן בבתי קפה והן בבתים ובאירועים. בני כבר "גדל" על העוגה, וכאשר הוחזרנו שוב לציון, חסר לנו המעדן. בעקבות שבועיים של "שביתת רעב", החלטתי לקחת סיכון ולנסות בעצמי להפיק את העוגה הזו, ממש מטר ממדרון יפו המפורסם עתה.

ניגשתי למבצע בחרדה ממש, כיון שעלות החומרים גבוהה…חוץ מזה, החלטתי שזה חייב להצליח. ומה אומר לכם, יצא באמת כמו המקורי ואפילו יותר טוב, כדרכם של מאפים ביתיים לעומת הקנויים והמשומרים. רוסו עשתה לעוגה "טוויסט" יהודי, כאשר הוסיפה המון דבש וקינמון המזכירים את ראש השנה. עוגה אמריקאית, עם גיור כהלכה בעיר ערבית, ובכל זאת טעים. אז קודם כל חייבת תודה לנירה רוסו, ועכשיו למתכון עצמו:
 
חומרים:
½ כוס סוכר

4 ביצים
1 כוס שמן
1 כוס דבש
2 כוסות קמח רגיל
2 כפיות אבקת אפיה
1 כפית מלח
1 ½ כפיות קנמון
½ כוס צימוקים
50 גרם פקאנים קצוצים
קליפה מגוררת מתפוז אחד
3 כוסות גזר מרוסק
 
2 תבניות אינגליש קייק
 
לזיגוג – 125 גר שמנת רגילה
50 גרם מרגרינה
150 גרם אבקת סוכר
 
הכנה:
מפרידים את הביצים. את החלבונים והסוכר שמים יחד בקערה ומקציפים לקצף נוקשה.
 
בקערה אחרת מערבבים את החלמונים, השמן והדבש (מערבל חשמלי ידני, הכי טוב). מוסיפים לתערובת את הקמח, מלח, אבקת אפייה, קינמון ומערבבים עוד. מוסיפים את הצימוקים, אגוזים קליפת התפוז והגזר המרוסק ומעררבים היטב, יוצר בצק סמיך עם הרבה חתיכות. מוסיפים לזה בעדינות את הקצף ומערבבים בלי לשבור אותו.
משמנים את התבניות ויוצקים חצי לכל אחת. לאפות חום בינוני נמוך 175 מעלות כשעה עד שעה ורבע (לבדוק צבע ושלא נדבק לקיסם. הצבע צריך להיות זהוב מוכהה קצת).
 
לצנן את העוגות ולהכין את הזיגוג באותו זמן. מרככים את המרגרינה בטמפרטורת החדר, מערבבים עם השמנת ואבקת הסוכר בבלנדר ידני. מכניסים לפריזר לחצי שעה לפחות שיהיה מוצק מספיק כדי שלא ייספג בעוגה. מורחים על העוגות שכבה נדיבה ואחידה. לקרר את העוגה במקרר לכמה שעות רק משביח את טעמה ואת המרקם. אני מקפיאה מגש אחד בדרך כלל לעתיד.
 
הגשה:
למרות העובדה שמדובר בחצי טון סוכר לבן ושמן רעיל, בכל זאת העוגה יכולה להחשב כארוחת בוקר ואפילו לא הכי גרועה. אגוזים, גזר, דבש ביצים ושמנת – והכל באריזה אחת נוחה ועריבה לחך.אם רוצים להרגיש אמריקה, עוטפים פרוסה נדיבה של איזה 3 סנטימטרים רוחב בניילון הנצמד, ושולחים לגן כארוחת עשר.
רק שהגננת לא תאכל לו את זה.
 

שירים שניים

פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית

 
 מֵאָז הַגֵּרוּשׁ אָדָם מִתְרוֹצֵץ זָעֵף,
וְאֶצְלִי הַמִּלִּים נִּגְרָסוֹת כְּאַבְנֵי חָצָץ –
שׂוֹרְטוֹת אוֹתִי כַּאֲשֶׁר הֵן מִּתְעָבְּרות
בַּשַּׁחֲלוֹת הַמַּחֲשָׁבָה.
 
מְשׁוֹרֲרִים עבריים כּוֹתְבִים עַל יוֹנִים צְחוֹרוֹת בִּמְקוֹם מִלִּים,
וַאֲנִי – בִּמְקוֹם שירִים – מְיַצֶּרֶת גִּלְיוֹנוֹת אֲרֻכִּים
שֶׁל נְיָר זְכוּכִית, בְּכָל מִינִי גְּדָּלִים וְסוּגִים,
מְנַסָּה לְשַׁיֵּף כָּךְ אֶת עֵץ הַדַּעַת,
לַעֲשׂוֹת בּוֹ צוּרוֹת חֲלָקוֹת. 
 
 

 אַהֲבָה

 
 "אֱלֹהִים יְבָרֵךְ אוֹתָךְ, גברת קין,
יֵשוּ אוֹהֶב אוֹתָךְ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת….
לָהּ, לָהּ, לָהּ ,לה…..דין דִּין דִּין דִּין…" (*)
זֶה הָיָה הַלָּהִיט הרשון שֶׁל יֻבַל
בַּלִּוּוּי עוּגָב וְכִנּוֹרוֹת.
 
 אַף אֶחָד מֵהַשְּׁכֵנִים לֹא רָאָה אֶת גברת קין
וְאוֹמְרִים שֶׁהִיא חוֹמֶקֶת הַחוצה בַּלֵּילוֹת,
וְאוֹמְרִים שֶׁהִיא שׁותה בִּגְלַל הֶבֶל הַבְּלוֹנְדִּינִי,
 
וְשֶׁיֻבַל בִּכְלָל אוֹנֵס אוֹתָהּ, אֶת אִמָּא שֶׁלּו
 
 
(*) לפי הפזמון של סיימון וגרפונקל, מ"הבוגר" (גברת רובינסון)
כל הזכויות שמורות למחברת, ירושלים 1997

אזרחות ישראלית (2)

ממשלת ישראל מודיעה כי כל אזרחי ישראל הנמצאים בחו"ל (עושים בושות), מתבקשים בזה לחזור הביתה :

 

המקל –  חילוץ רפואי

 

בקצרה, טוען משרד החוץ שישראלים שלקו בנפשם בחו"ל (כמה יש כאלה ?) עושים פדיחות למדינת ישראל. כן, באמת, כל כותרות העיתונות העולמית מניו זילנד, אוסטרליה, אירופה, אל ג'זירה וברזיל עוסקים רק בזה, לא בשום דבר אחר שקשור במקרה ישירות למשרד החוץ. שעירים לעזאזל אמרנו ?

 

חוזרים הביתה

והגזר – דירה בקיבוץ מופרט

 

—————————————————————————————————————–

הפוך על הפוך על הפוך על….

  
לועידת פמיניזם באוסטריה שלחה ממשלת ישראל שפחת מין כנציגה ושני מפעילים, לטמון מלכודת לנציג הממשל האמריקאי הבכיר, יהודי כמובן, למען המלחמה הצודקת.

גבוה מעל גבוה

 
אחד אפס.
 
לועידת השלום המרגשת שלחה ישראל פעילה שתקרין סרט שיגרום לפעילת השמאל המופעלת לחבור ליעד המודיעיני המבוקש.
 
שתיים אפס.
 
לעיתון מבקש הסנסציות שלחה ממשלת ישראל פעיל שלום עם מידע כוזב.
 
שלוש אפס .
 
הממשל האמריקאי שלח בכיר יהודי ליפול בפח שתטמון לו ממשלת ישראל.
 
שתיים- אחד
 
הממשל האמריקאי שלח את ממשלת ישראל לשלוח פעיל שלום לועידת שלום ועתון רודף סנסציות.
 
שש….אחח…..
 
למלחמה שלח הממשל האמריקאי את ממשלת ישראל שטמנה פח לפעיל שלום ישראלי ובכיר יהודי.
 
הפוך על הפוך …
 
למלחמה שלחה ישראל ניצולי שואה.
 
ארבע…?

 

 

בכינוס שלום לכדו האוסטרים את שפחת המין שטמנה מלכודת לבכיר היהודי, וסחטו תמלוגים משלל המלחמה.

 

אפס-שמונה

באוסטריה נולד היטלר.
 

ססמא ידועה אומרת "בתחבולות תעשה לך מלחמה". ידוע שהתנ"ך לא מדייק בפיסוק, לפעמים בכוונה. והנה, אפשרות אחרת – בתחבולות ? – תעשה לך מלחמה !  יענו, תעשה יותר מידי תחבולות, תצא לך מלחמה. או "סוף מעשה במחשבה תחילה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עכשיו התברר

שהאישור שהתקבל לפרוייקט הניסוי הציוני (בועדת הלסינקי), היה מזוייף. שיט.

 

 

 

זייפו את החתימות

החיפזון מהשטן (שידור חוזר)

 

עשו לנו בית ספר

ילדים הרעילו מורה בחומרים משלשלים, ואחרי כן מבול הזעזוע הרגיל והצבוע. לי זה הזכיר נושא שכוסה כמה שבועות קודם לכן  המורעלים– אחרי הטיזר שלי הופיעו כמה כתבות מעניינות על הרעלות פוליטיות וצבאיות כמקצוע ישראלי. אני חייבת להודות כאן שכתבות הפולו=אפ על ההרעלות גרמו לי דחף לאו בר כיבוש לכתוב משהו, אבל התאפקתי, כיון שידוע שהחיפזון הוא מן השטן.

 

והנה, ה  WRAP UP  הגיע מעצמו מכיוון לא צפוי. ילדים בבית ספר הרעילו את המורה. מאחר שילדים הם תמיד יותר חכמים מהמבוגרים, מתוקף גילם הצעיר, ניתן לפרש את האירוע בכמה רמות. אחד, ילדים לומדים ממה שאנשים עושים לא מה שהם אומרים. ועל רובד אחר, אפשר לראות בזה הצעה לבחינות בגרות חדשות ומעשיות בישראל. בשביל מה להתאמץ ולשנן חומר קשה,

מורה מורעלת

אם אפשר ישר לדלג למקצוע יוקרתי במערכת הכי חשובה בישראל ? מכתה ח' הישר למכון הביולוגי או ליחידת מודיעין יוקרתית. התלמידים בסך הכל התאמנו על המורה (שתגיד תודה שלא הרגו אותה) לחיסול הממוקד הבא של איזה "רב מחבלים" או סתם שמאלני מעצבן. זה משתלב יפה עם תוכנית "הדור הבא" שהושקה השבוע, ובה יהפוך בית הספר באופן רשמי למתקן אימונים סודי. גם דו"ח דברת מקבל עתה מימדים חדשים ועמוקים יותר: המבנה העסקי והמופרט-ניהולי בראשות CEO רב עוצמה, מורים בעלי משכורות גבוהות מאד, ועוד כל מיני המלצות חשודות העטופות במינוח פדגוגי דק מן הדקים – מעוררים פתאום שאלות מתחום אחר לחלוטין.

באותו שבוע, כמובן, התבשרנו על התעשרותו של מחבר הדו"ח, וגם נרמז לנו שאהוד ברק הוא מבין המשקיעים הממוזלים.

אחת משתיים, או שאנו עומדים מול השתלטות בורסאית מתוחכמת על מערכת החינוך בידי הצבא, או שבתרגיל מבריק נמכרו ילדי ישראל, אן בלוק, לגדודי הנפט=דם של ג'ורג' בוש.  האם רק אני פרנואידית ? כניראה שכן. בקיצור…

עשו לנו בית ספר, הילדים האלה מאשדוד.

 

עדכון : התופעה מתרחבת, מורה נוספת ביום 8 מרץ 2005 –

פילדלפיה אהובתי – אחווה, שיבוש, התנתקות

"פילדפיה" – יוונית, אהבת אחים, עיר בעלת חשיבות היסטורית חוקתית בארצות הברית, ציר סיור פרובלמטי באזור רצועת עזה (באיות מקורי, "ציר פילדלפי") העומד במרכז סוגיה משפטית בהתנתקות. פילדלפיה, גם עיר בעולם העתיק, סמוכה לים המלח ועמאן, שארחה את הכנסיות הנוצריות הראשונות.

אחים, שינאת אחים, אחווה, אחוות עמים, והתנתקות. שלוש פסקאות, שרטוט.

 

מיתוס ויצרים

המיתוסים במקרא מייחסים משמעות רבה ליחסי אחאות במשפחה כחלק מבחירות רוחניות ופוליטיות הרות גורל לעם כולו. כמובן, חלק מכך שייך למסורות מונרכיות באשר הן, כאשר השלטון עובר מן האב לאחד הבנים, ועל כן נוצרת מלחמת ירושה טבעית בין הצאצאים המתחרים על הכתר. אחד החידושים היהודיים, לעומת מנהגי העת ההיא, הוא חריגה מעליונות הבכור, וכן מעקרון הכוחניות ביחסי האחאות – על ידי יישום  עקרון ההעדפה המתקנת (AFFIRMATIVE ACTION ) : יעקב ועשיו, וכמובן סיפורו של יוסף, שהתסכול מהעדפתו כנגד עקרון הבכירות (בו היה זוכה יהודה) הוביל לטרגדיה והדברים ידועים. כמובן, המיתוס הבסיסי הוא קין והבל, שבא להסביר את הרקע לכל אלה: אחים זה סיפור מורכב העלול להסתיים ברצח כפול.
 

הוא התחיל
שאגאל, קין והבל

החידוש היהודי מתבטא גם בכך שהבכורה והמשך השבט הופקד על פי עקרון של ראיות –  Merit –

שאותו במידה רבה קבעה האמא, תוך חריגה ממנהגי תרבות מקובלים לאותה עת בעולם. הבחירה הנשית, הובילה להעדפות מסויימות – גברים המחוברים יותר לצד הנשי, נחנחים, או "ילדים של אמא", כלומר יושבי אוהלים שלא היו מתקבלים לסיירת מטכ"ל. מצד שני, אלה מתגלים לבסוף כבעלי חוש דק ונכון יותר להוביל את  השבט, גם אם לאחר שלמדו שיעור ארוך בהישרדות. מסר דומה עובר גם כחוט השני בהוראות שמקבלים נביאים ושופטים כמו שמואל במינוי מלכים ושועים.(פרשת שאול למשל). אין זה אומר שלא היו תקופות אחרות, וכאשר המשימה היא "יישוב הארץ" הופכות הדמויות הבולטות להיות יותר ארציות ובשרניות (יהושע, כלב שמשון וכולי). ואולם, המיתוס המכונן של יצירת העם הוא מובהק למדי בבחירת הממשיך הנחנח על פני הגיבור. מצב דומה מתרחש בפרקים בהם אלוהים "מוחק" את הדף ומתחיל מהתחלה או רוצה לעשות את זה. גם פה מתגלה עקרון "אנטי אבולוציוני" כביכול, המעדיף לייצר אומה חדשה המבוססת על עקרונות מאשר על יתרון מספרי וגזעי.
 
הוא התחיל
קין והבל

 

ישראל הציונית, בהתרסה הכללית שלה נגד ההסטוריה, הפכה את השולחן גם בתחום זה. האח שנבחר לבכורה הוא עשיו, בעל ה SUV וחשבון ההוצאות, שנוסע בעולם תחת זהות בדויה, ויורה במי שצריך ולא צריך. גריעה במעמד האם והנשיות במשפחה הציונית, מובילה לכך שעקרון הירושה עבר להיות כמו "בטבע", כלומר, יתרון הבכור/הבריון. סופסוף, חוזה הציונות, ייעלם שלטון הנחנחים מן העולם והאספסוף יוכל לממש את עצמו "כמו כולם". יצרים משוחררים.
 

החוק
 
בשנה הראשונה בפקולטה למשפטים מתבררת אמת אחת חשובה, שאיכשהו לא מלמדים אותה לפני כן בבתי הספר, או בבתי הכנסיות. את הטרואיזם הזה אפשר לנסח בערך כך :"אם יש חוק שאוסר את זה, סימן שכולם עושים את זה." (ולא ההיפך). כך, עשרת הדברות הן תמצית לא רעה להתנהגות האנושית הממוצעת, וקודכסים פליליים מודרנים מעבירים מפה יותר מדוייקת ומפורטת על טבע האדם. רוב העבירות נגזרות אכן מן העץ העיקרי של עשרת הדברות. כך למשל, לא תגנוב, יכול לצמוח לענף מגוון של אלפי אפשרויות גניבה כיד הדמיון וההזדמנויות. הלבנת הון, זה לא שקודם זה היה מותר, אלא שנוצר צורך לפרט בצורה מדוייקת את הפרוצדורה, צורך כמעט ספרותי או נפשי.
 
על אותו משקל אפשר לאמר גם שכאשר נולדת המלצה מוסרית קליטה וחדשה, היא באה לתאר את מה שאף אחד לא עושה ולא יעשה. "אחווה, שוויון וחירות", למשל. האחווה נגזרת מיחסי אחאות, המאופיינים מטיבם ברצחניות אינהרנטית. לא טבעי לרחוש אהבה של ממש לאח או אחות, כיון שאלה ממש מתחרים על המקום, התזונה, ואהבת ההורים, הירושה, ומרחב האפשרויות לצמוח ולפתח את האישיות. כפי שבמקרא כונתה האשה הנוספת (במשטר החברתי הפוליגמי של אז) "צרה", ובת זוג "ריבה", כך המונח אח/ות מפעיל את הזכרון האוטומטי של קין והבל (אחחחח…איזה אחות) – יצר שלם וחסר עכבות. זכורה לי נסיעה קצרה עם מכרה שעשתה סיבוב לקחת את הילדות שלה מהגנים. הראשונה נכנסה למכונית, ונסעה איתנו לעבר הגן השני, לקחת את הקטנה. "אמא" אמרה בקול הכי מתוק של ילדה בת 6 "אולי לא ניקח את שרית, שתשאר שם, אנחנו לא צריכים אותה".
 
אחווה אם כן היא שאיפה, לכל היותר, או המלצה מתקנת וממתנת לרגש רצחני טבעי הנובע מקינאה ותחרות אמיתית על משאבי השרדות. האחווה מתעוררת בדרך כלל רק על יסוד שיתוף אינטרסים מול אויב משותף המאיים על היחידה כולה, וכך אפשר להרחיב את תחולת העקרון על יחסי אחווה נוספים. פילדלפיה, במקרים מסויימים, עלולה אם כן להיות תסמונת חולנית (צו פיוס ?).

 

ההתנתקות

 

Philadelphia-

brotherly love 

An ancient city of Asia Minor northeast of the Dead Sea in modern-day Jordan. The chief city of the Ammonites, it was enlarged and embellished by Ptolemy II Philadelphus (285-246 B.C.) and named in honor of him. Amman, the capital of Jordan, is now on the site


 משפטנים וגנרלים

 

רופאים וחיילים

 

 

By engendering insoluable conflicts and consequently 'afflicto animae', it brings man nearer to a knowledge of God. All opposites are of God, therefore man must bend to this burden; and in so doing he finds God, in his 'oppositeness,' has taken posession of him, incarnated himself in him. He becomes a vessel for Divine conflict …'

 

Jung, Answer to Job

 

 

הוא התחיל

—————————————————————————–

מי הוא האח ומהי האחווה ?
 

 

הסלון של ניקיטה – קבלו פינת אירוח קבועה

פרוייקט ניקיטה
 
לנוכח ההתעניינות המפתיעה קצת בחלק מן הלינקים שהצבתי לראשונה באתר פה, בקשר ל"תכנות שטני" ו"מיינד קונטרול" אני רוצה לפתוח פה פינה קטנה,  שאקרא לה "ניקיטה".
 
אני יודעת כמה קשה לשוחח על הנושאים המשונים האלה, אבל אולי כדאי לפתוח חלל למי שירצה להעלות את הנושא, ופשוט אין לו מקום לזה. אז אני מזמינה, בלי האצה או זירוז, אנשים שרוצים להעלות נושאים, מקרים, מחשבות שקשורות לתחום האפל-דמדומי שניקרא "מיינד קונטרול" כלומר, השאה ושטיפת מוח במסגרת של פשיעה, כתות או….יש אומרים וממתיקים סוד – ארגוני ממשלה מהסוג השלישי.
 
יתכן שהפינה תישאר ריקה, גם זה בסדר, בבחינת תורת הפערים ומה שלא נאמר…אבל, נשאיר את זה פתוח.
בתור טיזר אני רוצה להעלות את הנושא של צ'רלס קושנר, למשל, שהורשע ודינו נגזר שבוע שעבר בארצות הברית, בקשר למקרה תמוה קצת. מר קושנר, מליונר יהודי אמריקאי, תורם נדיב, וטייקון נדל"ן נתפס לאחר ששילם לזונה שתסמם ותפתה את גיסו, כאשר מצלמות מתעדות את האקט המיני. את הקלטת שלח לאחותו (אשת הקורבן) בניסיון להניא את בני הזוג מלשתף פעולה עם רשויות החוק שניהלו נגדו חקירה כלכלית.
מר קושנר הוא גם "איש הקשר" בין גולן ציפל מראשון לציון ובין המושל המפורסם מניו גרז'י, שגם הוא – כידוע – סובך באופן דומה. טוב, ומה הקשר ? הקשר הוא האנשים ששימשו לקושנר בתפקיד חסר הכרת התודה של פיתיון. נזכרים סמים, נזכרים סכומי כסף ענקיים, והסיפור של ציפל מראשון איכשהו לא הסתדר לי מהתחלה עד הסוף. האם קיימת איזו רשת ה"סוחרת" בפיתיונות מיניים שמופעלים באמצעות שטיפת מוח וסמים ? זה סוג אחד של "מיינד קונטרול" אפשרי. כמובן, אתרי הקונספירציה הזרים מפליגים ומספרים על רשת צעצועי מין תוצרת ישראל המועברת לשימושם של שועי עולם בעיקר בארצות הברית. בתוך הרשימה הם כוללים גם את מוניקה לוינסקי ויהודיות אחרות שהיו מסובכות בשערוריות מתוקשרות.
 
סוג אחר שעולה לאחרונה, כתות כמו "מרכז הקבלה" של ברג, "בני ברוך" וארגונים דומים בעלי מאפיינים של כתות שטניות ומסוכנות ההופכות חברים בהן ל"רובוטים" נטולי רצון אישי ונוחים להפעלה, והכל למען הגורו שרוצה כסף, כוח ועוד תלמידים והשפעה. איך עושים את זה ? נו, לשם כך הכנסתי את הקישורים המוזרים. יש לציין, שבין הקישורים הללו נכללים גם דברים הגובלים במד"ב, על חייזרים ואנרגיות ומגילות עתיקות. ישפטו הקוראים אם גם זה חלק מהמציאות, או שאולי אפשר להסתפק בניתוח הטכנולוגיות והמניעים הותיקים יותר – כסף, נקם, פוליטיקה. הטכנולוגיות להשאה בתחום זה משלבות סמים וכימיקלים, הטרדה והיפנוזה, איומים והשפעה סבלימינאלית. בקיומה של הטכנולוגיה מכירים פסיכולוגים ופסיכיאטרים וחוקרים סולידיים.
 
אז קבלו את "ניקיטה", הפינה הסופר פרנואידית קונספירטיבית. מה אני אעשה חוץ מאשר לפתוח את החלל?
לא הרבה, אני יכולה למחוק הודעות לא רלוונטיות, להפנות קצת ללינקים, ולשאול שאלות מעצבנות.
 

פשרות

פשרות
 
בחודשיים האחרונים, ועקב דוחק פרנסה בעיקר, ניסיתי את ידי בשוק העיתונאות, אולי אוכל לשבור שבר מתחום זה, שגם עיסוקו במילים. כדי להתאים את עצמי לתדר המקובל, שלחתי יד במאמרי "מערכת" –אופ-אד – וקצת סיקורי צרכנות. טוב, פרנסה לא יצאה מזה, אך במבט לאחור גם הכתיבה היצירתית נפגעה, אולי נעלבה, והמוזה השאירה הודעה באי-מייל "עזבתי לאמא שלי, תשמעי מעורך דיני…" או משהו כזה, כמעט גט פיטורין. זה הוביל אותי לשיחה אדולסנטית עם ידיד שגם הוא מתלבט במתח שבין צרכי פרנסה בימים אלה ובין שאיפות הנפש והצטיינות, או

רוחניות

ה"שליחות". סיכמנו שעדיף להוציא את הלחם מתחום אחר לחלוטין, אפילו שטיפת רצפות או עבודה בדואר, מאשר להזנות את התחום שבו הנפש מחייה את עצמה, ממש. ישנם יוצרים שמסוגלים לכתוב את מיטב הפרוזה האלוהית, וב"צד" לכתוב גם ספרי פורנוגרפיה זולים, אך לשם כך צריך באמת להיות גדול בתחומך, ואני בהחלט לא שם. בסך הכל כותבת מתחילה שהמוזה עדיין לא אורחת קבועה אצלה או באה בהזמנה. שיעור בענווה ומעכשיו, שירה בלבד, וקצת קצת פרוזה מלווה בויז'ואלז.
 
משרד החוץ – "מקלט מדיני"
 
לאחרונה מדובר הרבה על בעיות של אסירים ישראלים בחו"ל, ואופן הטיפול של משרד החוץ. זה הזכיר לי משהו מתחום אחר לחלוטין, אולי. לפני שנתיים יצאתי את הארץ לתקופה ממושכת. למען הזהירות, ארגנתי ביטוח בריאות משובח, מטעם קופת חולים מאוחדת עדיף. לעצמי עשיתי "דרכון כחול" ולבני הקטן והמלכותי "דרכון זהב". שני הדרכונים התגלו כעורבא פרח, והעניין הזה יידון בקרוב בבית המשפט, לבדוק כיצד מצליחה חברת ביטוח לשטות במבוטחים שלה מתוך ידיעה שהם בחו"ל ולא יכולים להפוך שולחן. לרגל הסיבוכים האחרונים של עובדי משרד החוץ בעצמם, בחו"ל, החל מפדופיליה ועד הטרדה, זיוף ואולי ריגול, עולה השאלה

 האם כל ההבדל בין האסירים הישראלים

ההבדל בין עבריין לדיפלומט – עניין של מזל

ובין הצוות הדיפלומטי המטפל בהם הוא צבע הדרכון. בעוד בעלי הדרכון הכחול נאלצים להינמק בבתי כלא מפוקפקים, הרי בעלי "דרכון הזהב" הדיפלומטי, לכל היותר נשלחים לארץ באישון לילה, ומקבלים נזיפה – המלווה בקריצת עין – בתיק. השר גונן שגב נאלץ להישפט בארץ, כיון שהתבלבלו לו הצבעים בין הדרכונים והוא שכח לחדש את מועדון הזהב. על זה הולכים לכלא ? לא יפה.
 

בזק – קונספירציה או ניהול כושל ?

לפני חודשיים וחצי ניתקה בזק שכונה שלמה ביפו למשך שבוע ימים. נו טוב, זה יכול לקרות לכל אחד (??) אבל החלק החמור היה ההונאה. בהתחלה ניסו להגיד לכל לקוח שהבעיה אצלו בקו הפרטי וטכנאי יגיע בעוד יום יומיים. אחר כך, כאשר שכנים סיפרו זה לזה והצליבו עדויות, התברר כי כל השכונה מנותקת כולל העסקים, מכולות, הכל. כמובן, כדרכו של מרפי, זה היה בשבוע הכי נוראי מבחינת מזג האויר, ובכל יום שינתה בזק את הגירסה, אך לא הפסיקה להבטיח ש"עד מחר בשמונה בבוקר" יוחזר השירות. חשבון הסלולרי זינק אל על, כל פעולה פשוטה כמו רכישת חלב ולחם במכולת הצריכה נסיעה ארוכה לכספומט כיון שלא ניתן היה להשתמש בכרטיסי אשראי. לבסוף, לאחר שסוף סוף חזר השירות, התבשרנו על זיכוי בסך שמונה שקלים בחשבון. מישהו אמר בחצי בדיחות הדעת, שנראה לו ש"הוט" שלמה למישהו בתוך בזק לשבש את השירות כדי לגרום למעבר מסיבי של לקוחות ל"הוט", שבדיוק באותו שבוע יצאה בכותרות על "הטלפון החדש". אמממ….

 

היום בצהריים, כאשר אני גולשת לי להנאתי באינטרנט, החלו תופעות "ספוקיות" במחשב, והכי מוזרה, היא שיתוק של כל תאי הדואר, אלה שברשת ואלה שבתוכנות האימייל הרגילות. יתר האתרים עלו יפה, כולל אתרים מאובטחים היטב (כמו רשימות). כל שלושת תיבות הדואר שלי שותקו. ביאהו זה היה הכי מתסכל, כיון שיכולתי להיכנס לתיבה לראות את האימיילים החדשים, אך "לארץ המ(א)ובטחת" לא הגעתי. צלצלתי קודם כל ל"הוט" ולאחר בדיקת קוי הכבל אמר הטכנאי הענייני שהוא "מעלה את בזק, ספקית האינטרנט שלך" לשיחת ועידה. מן השיחה עלה כי התקלה המוזרה היא אצל בזק, ונשארתי עם הטכנאי המגמגם שאמר לי שיש תקלה גדולה והפרעות בשיוט. הסברתי לו שהשיוט תקין לחלוטין, אבל כל אתרי הדואר משותקים, וזה ניראה לי קצת "קונספירטיבי", אפילו התבדחתי איתו שיש לי בלוג קטן שחלקו מוקדש לפרנויות. לא עזר כלום, ובערב, שום דבר לא השתנה. צלצלתי שוב לטכנאי בזק בינלאומי, והפעם עבדתי חצי שעה עם הטכנאי אמיר, שניקה, ושינה הגדרות, ואפילו לקח את הססמא שלי (דבר שאסור לו לעשות), עלינו ירדנו, העלינו והשערנו השערות, ולבסוף גם נעלמו האימיילים מתיבת הדואר הנכס ביאהו, וגם שום דבר לא השתנה. הוא באמת הסכים שזה "מוזר מאד", אבל משום שיש תקלה, הוא לא יכול לבדוק טוב מה קורה שם. אממממ……

 

התקשרתי בחזרה לשירות לקוחות וביקשתי להתנתק משירות בזק בינלאומי, עד שהם יבררו מי מחבל להם בשירות ועושה מהם צחוק, או…שיחליפו טכנאים. חיכיתי 24 דקות בדיוק למענה, ואז לאחר שהסברתי את רצוני ונתתי את הפרטים המזהים, קיבלתי "מספר פניה" שאיתו היה עלי להתקשר לטלפון אחר. כך עשיתי ושוב הושארתי למעלה מעשרים דקות המתנה, עד שענה טלפן עייף, לקח את מספר האסמכתא, והבטיח שיתקשר חזרה. עכשיו כבר כעסתי…"אני מחכה עשרים דקות פעמיים כדי שתגיד לי שתתקשרו בחזרה ? פשוט נתקו את המנוי…כמה עוד אפשר להתעלל בלקוח ?". 

 

טוב, אני כבר מחכה שלושה חודשים לפירוט שיחות מבזק לחשבון שניראה לי מופרז (אלף שש מאות ש"ח בלי חו"ל או שיחות ארוטיות), וטרם קיבלתיו לידי, חרף חלופי פקסים יום יומיים עם מנהלת פניות הציבור החביבה מלי.

רצון טוב ? אולי יש, אבל שירות…ומחירים….נו באמת, כבר לא איכפת לי אם "הוט" הם נציגי עולם התאגידים הרב לאומיים האכזרי, אני את בזק עוזבת !

 

אוף…..