מדינת ישראל, ביטוח הראל – והדרכונים למיניהו

מעשייה אמיתית לגמרי בחברת ביטוח

גילוי נאות : יש לי עניין אישי בסיפור, למעשה זה עניין אישי לחלוטין עם מוסר השכל לכולם. ובכלל, תמיד טוב לשפוך אור, בטח יש עוד כמה קורבנות שיושבים בבית וחושבים שזה קרה רק להם.
 
 
פעם נסעתי לחו"ל עם הבן שלי שעוד היה די קטן. שמעתי מזקני השבט סיפורי זוועה על מעשי הגויים בתינוקות חולים שאין להם ביטוח, כאילו לעומת מדינת היהודים החמימה והבטוחה, מסוגלים הגויים הרשעים לזרוק תינוק חולה רק משום שאין לו ביטוח. שמעתי לעצות ועשיתי ביטוח בריאות לא סתם, אלא עדיף מדשופרא זהב, וגם עולה בהתאם. הזהב מבטיח "ראש שקט".
 
בהזדמנות הראשונה שהיתה לתינוק הוא קיבל דלקת ריאות, ונזקק לחדר מיון ילדים. הזדים הגויים אמנם ביקשו לראות ביטוח לפני הסטטוסקופ, ובגאווה שלפתי את "הדרכון המוזהב", שלא עשה עליהם הרבה רושם. מכל מקום, הכניסו אותנו בסוף והילד קיבל טיפול שעלה כאלף דולר (טיפול טוב, יש לציין). יום לאחר האירוע צלצלתי למספר הטלפון של "הדרכון המוזהב" כדי ללמוד שהראש השקט הוא רק אם אושפזת שלושה ימים ומעלה. אחרת צריך למלא טפסים, ולשלוח את החשבון ולקוות לטוב. לא אלאה אתכם בתלאובות התביעה, עשרות טלפונים, פקסים, מכתבים רשומים, פדרל אקספרסים, ומה לא. ותשובה אין. "לא קיבלנו" "לא נקלט" "לא במחשב" "לא יודעת" ככה מאוקטובר ועד מרץ.
 
כחודשיים לאחר מכן שוב דלקת ראות שוב מיון בלילה. אופס, הפעם זה כבר יהיה יותר מסובך לקבל טיפול. זה לא סתם זר ללא ביטוח מוכר, אלא זר עם חובות לא מטופלים. ואכן, מחלקת החשבונות הזעיפה פנים, בחדר המיון בעוד הילד מחרחר ונחנק. עשיתי פרצוף עצוב, והאשה הציעה לי לרמות קצת, ולכתוב שם אחר,  "אולי שם קודם ? לפני החתונה ?" וקרצה, וביחד תחמנו את המחשב. כל זה קיצר את חיי בוא נאמר ב…עשר שנים ? בערך. שוב אלף דולר, והפעם כבר לא טרחתי לשלוח. החלטתי לאסוף את הכל ולהתחשבן עם המטורפים האלה בארץ.
 
הגיע היום המיוחל. אספתי את כל המסמכים, והכנתי תביעה יפה וגדולה נגד חברת הביטוח. לפחות אעשה משהו עם רשיון עריכת הדין המאובק שלי. בהתקף לא מוסבר ולא מוצדק של הגינות אירופית כזו שלחתי להם התראה. (טעות טעות גדולה). מייד נזעקו היועצת המשפטית ועוד כל מיני פקידים להזמין אותי לגמור את העניין "יפה". הכל ישולם, אמרו. ומה ? כמובן שכל זה הוביל לעוד דחייה של חודש בתביעה שיכולה היתה כבר להתברר, ועוד ניירות שמעלים לחץ דם וגובלים בפלילים. כמו כן, וכרגיל, מה ששלחתי "לא הגיע" חרף האישורים שזה כן הגיע. וזה הרי מה שהיה בסיבוב הקודם. ולהוסיף חטא על פשע, מודיעה החברה בגאווה, דוקא כן שילמנו לחדר המיון ומייד ממציאים תאריך נוח, יום וחצי לפני הביקור הנוסף. עיון מדוקדק ב"אישור התשלום" שנחזה למסמך בנקאי, מגלה מלאכת מחשבת של "כאילו", שחייבים לראות כדי להאמין.
 
משהו קטן שמגלה את צפונות הלב של חברת הביטוח הישראלית המצויה. בשיחה הראשונה כאשר ניסיתי להסביר מה קרה, שאלה אותי החברה ממחלקת התביעות, ממתיקה סוד :"תגידי, את פה עכשיו, את עוד מקבלת את ההודעות על החשבון ? מה איכפת לך …?" כלומר, יחד – אנחנו הישראלים – נדפוק את הגויים הזדים שימשיכו לשלוח חשבונות לשומקום.
 
ובינתיים, באשר לגויים הזדים ולמדינת הרווחה היהודית…דוקא בחו"ל התברר שלא זורקים ילדים מבית חולים גם אם אין להם ביטוח זהב עדיף ישראלי מראש (כלומר, החכמים שחסכו ששת אלפים ₪, ניירת ועוגמת נפש שאני צריכה לעבור כדי לדבר אפילו עם התחמנים האלה). לעומת זה בציון יש חידוש, ילד שהולך למיון "בלי הפנייה של רופא הקופה" מחוייב, מה זה מחוייב, עד העצם. ו"רופא הקופה" שמופיע בלילה, גם גובה מזומנים בין ששים למאה ₪.
 
כל זה הוביל אצלי לשינוי קטן. לתביעה הוספתי עוד ראש נזק : זה שמראש עשיתי את הביטוח, ואת דמי התשלום כולם צמודים עם ריבית, אני רוצה בחזרה. ובנוסף לכך, גם את הוצאות הטרטור המכובס שקיבלתי בחודש האחרון. שיעור ? סעו לחו"ל ותסמכו על הגויים ! דרכונים, מסתבר, זה לא השטח החזק של מדינת ישראל.
 
 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: