יהודים במאדים – JEWS IN SPACE

לאחרונה דווח בעיתונות על מאבק שנוהל בארצות הברית לחשיפת מסמכי הסי.איי.איי בקשר לשיתוף הפעולה עם נאצים, לאחר המלחמה, ושילובם במערכות מדע ובטחון אמריקאיות. מדובר בנושא שמעסיק את הציבור בחו"ל כבר זמן רב, והוליד שורה ארוכה של תיאוריות קשר מעניינות כלשעצמן. בארץ הנושא לא זכה לשימת לב, וגם עכשיו כאשר פורסם רשמית שאכן שולבו נאצים במערכת הביון ובנאס"א, הכתבות לא עוררו דיון כלשהו. 
 
מבצע איתור וגיוס הנאצים קיבל את כינוי הקוד "מהדק נייר" (פייפרקליפ) ומקבילו בקנדה – קופסת גפרורים. גם הבריטים עסקו במבצע הזה בשיתוף עם האמריקאים, ותחת החסות של צרכי המלחמה הקרה.
ככל הניראה הובאו מדענים רבים שהתחבאו, וחלק נמצאו בברית המועצות והוברחו משם לארצות הברית, דרך קנדה. מן התיאורים המפורטים של יואכים פאסט עולה לדעתי שארצות הברית כבר במשפטי נירנברג נשאה עיניה לצוד מידע ומדענים, לעיתים קרובות על חשבון הצדק והאתיקה, כך לפחות מן הספר על שפאר שקראתי לאחרונה. בקנדה מספרים שאותם מדענים שנכנסו לתוכנית הציבו תביעות מרובות בפני מארחיהם החדשים, בעיקר במתן אשרות לחבריהם ובני משפחותיהם במדינות מבוקשות.
 
החידוש העיקרי בעיני בכתבות שפורסמו בשבוע שעבר היה ציון העובדה שבין המיוחסים היו גם כמה עוזרים בכירים של אייכמן. מידע זה מעניין כאשר הוא עומד בהנגדה למבצע החטיפה והמשפט הראוותני. כמו כן, נזכר שוב שמו של פון בראון מנאס"א, שהשרה מרוחו על הארגון העצום הזה, לאחר שרכש ניסיון במחנה הידוע לשמצה "דורה".
 
שיקולים פרגמטיים הנחו את ממשלת ישראל לאורך השנים לעצום עין ולהחליק את העובדות הלא נעימות האלה, בהמשך למדיניות השילומים ואולי גם מדיניות לא רשמית של "חילוט" פיצויים לטובת האומה החדשה. לנוכח העובדה שישראל מתגאה מאד בפרוייקטים המועברים אליה מנאס"א, לא סביר שמישהו יאפשר חקירה ודרישה לעובי הקורה. כך גם היחסים המיוחדים עם ארצות הברית, גוררים שתיקה והשתקה של קשרים לא קדושים בין סוכנות הביון הגדולה בעולם ובין הנאציזם.
 
מעבר לשאלות של כבוד לאומי, וערכים חינוכיים, יש אולי מקום לבחון עד כמה מחלחלים הערכים הנאציים, בהאלהת המדע והטכנולוגיה על חשבון מחיר אנושי גבוה, ללב ליבה של החברה הישראלית. גרמניה הנאצית הציבה את בניית ה"פירמידות" הפרעוניות על חשבון חיי אדם, ויש משהו דומה בפרוייקטים שאפתניים כמו כיבוש המאדים, שמעורר שאלות עמוקות על סדרי עדיפויות. אמנם ישראל יכולה לטעון שאין היא במצב לפשפש בציציות, אבל בין צורכי הישרדות ובין התקרנפות מוחלטת והתבטלות בפני הכסף והכיבודים (האקדמיים בעיקרם) יש מרווחי אמנסיפציה נרחבים.  ביחד עם מענקי המחקר הנדיבים, מקבלת ישראל גם נדוניה מפוקפקת של ערכים קלוקלים ומסוכנים, שחותרים תחת קיומה. חז"ל כבר התריעו כי השוחד מעוור עיני חכמים, לא כל שכן כאשר מדובר בהחלטות ביורוקרטיות שאינן עולות לדיון ציבורי, הסכנה כפולה ומכופלת.
 
 
 
 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אורח לרגע  On 15/02/2005 at 22:39

    "האלהת המדע והטכנולוגיה", כפי שאת קוראת לה, והמחיר שהיא האנושי גובה אינו דבר האופיני דווקא לנאציזם. אלה ערכים ותפיסות שראשיתם בחברות התעשיתיות של אירופה הרבה לפני הופעת הנאציזם. "זמנים מודרניים" של צ'אפלין נעשה ב 1936, והתייחס לתופעות מוכרות היטב לצופים שלו ומושרשות בחברה שבה הוא יצר.

    דווקא הפן שהתנועה הנאצית שאבה מהתנועה הרומנטית שלל את הטכנולוגיה, והילל את אורח החיים הכפרי, הפשוט, הלא-טכנולוגי. תיאור כזה של טכנולוגיה היה הרבה יותר במקומו בחברה הסובייטית שהאלילה את הפועל ואת הטכנולוגיה שעומדת לרשותו.

    לייחס את החדירה של תפיסות אלה לחברה הישראלית דווקא להשפעה של מדענים נאצים שהועסקו על ידי ארצות הברית לאחר מלה"ע (כפי שאת עושה כאן) זהו קישור מרחיק לכת מאוד. הרבה יותר קל לראות את הקווים האלה בחברות האירופיות במקרון שבהן צמחו מעצבי מדיניות בישראל.

%d בלוגרים אהבו את זה: