חורף ביפו

גשם זלעפות הופך את רחובות יפו לנהרות שוצפים, למי יש חשק לצאת ביום כזה ? מזכיר לי את מדור הבישולים הזנוח שלי, שהבטיח להוציא מידי פעם רשימה רכה, אמהית וביתית, בעיקר המלצות ואוכל לפעוטים. הצלחתי לדלות מחידושי החודש שלי, גיוון חביב ל"קציצות" המסורתיות.  בספר שכבר הזכרתי, בישולים לפסח, יש מתכון מקסים לקציצות טונה. ניסיתי אותו, והילד אוהב, אחרי הכל כמה זמן אפשר לאכול רצוף את מאמא עוף ? עם כל הכבוד….
 
קציצות טונה

מערבבים בקערה שתי קופסאות שימורי טונה מסוננות היטב, 2 ביצים , רבע כוס קמח מצה, בצל לבן קצוץ דק, פטרוזיליה מלח וכולי. מערבבים במיקסר (אני משתמשת בארוך הזה, מקל פלאים של בראון) ויוצרים קציצות, ומטגנים בשמן. הספר ממליץ על רוטב חמוץ, שעשוי מעגבניה מרוסקת, כוס מים ומיץ משני לימונים עם סוכר וכף אבקת מרק, הכל בסיר קטן לחמם קצת ולערבב ולהוסיף לזה את הקציצות המטוגנות. אפשר גם רוטב אחר, הרגיל עם רסק העגבניות או בלי רוטב בכלל, סתם קטשופ.
 
אני לא יודעת איך אצלכם, אבל הבעיה המרכזית שלי היא לשמור על גיוון סביר, בלי להתאמץ יותר מידי. את החביתה המסורתית של ארוחת ערב, החלפתי לאחרונה באומלט ביצה טרופה בלווית פרוסת גבנ"צ ופרוסת פסטרמה קצוצות. לחלופין, אפשר להוסיף קטשופ לעיסת האומלט, פרמזן או נקניקיה שלמה מטוגנת.  ניסיון להחליף את הפירה/צ'יפס בניוקי מוכן, לא עלה יפה.
 
מעשה בסייעת
 
לפני חודש (16 דצמבר, יולי חרומצ'נקו) התפלאתי, וגם שמחתי, לקרוא כתבה בעמוד הראשון של "הארץ" על סכסוך הורים עם גן בתל אביב על רקע סירוב הסייעת להחליף חיתולים לילדים בני ארבע. שקלתי להכריז על זה כ"נס חנוכה" לשנה זו, כיון שלא לעיתים תכופות מעלה עיתון חשוב לעמוד הראשון נושאים חשובים באמת. בדרך כלל, מסתפקים בידיעות הלעוסות על מגעים, שיחות אינסופיות, והסחות דעת מנופחות היוצאות ממשרדי הממשלה החזקים יותר, חוץ, בטחון וכדומה. היום חזר על עצמו ה"נס", אם כי בעמוד פחות מרכזי, כאשר העיתון מדווח על תלונה למשטרה על סייעת שכלאה ילד בן ארבע בחדר חשוך, כאמצעי משמעת. אני חייבת להודות שיש לי עניין אישי בנושא, אף כי לא בקשר לאותו גן. שני גנים שסקרתי עבור בני ניראו לי סבירים למעט ההתרשמות שהסייעות, בשני המקרים "חותכות סמכות" של הגננת, ומשרות אוירה לא נעימה בגן. מבירור שטחי, נודע לי שבדרך כלל הגננות מתחלפות כל שנתיים שלוש, ואילו הסייעת נשארת בגן "שלה".

 

כמו כן, נודע לי שמבחינה חוקית אין לגננת כל סמכות על הסייעת, והן שייכות למנגנון אחר. הסייעות הן עובדות עירית תל אביב, מה שמכונה "מאפיה" בלשון העם, והגננות כפופות מקצועית למשרד החינוך. כמובן, גם נושא החיתולים עלה, ולבסוף החזרתי את בני ל"חינוך הביתי" עד שאמצא פתרון משביע רצון. אינני יודעת מה קרה בגן שעליו הוגשה תלונה, אבל אני בטוחה שמקרה זה מחדד את אי שביעות רצון ההורים, באופן כללי, ממצב הסייעות בגנים העירוניים בתל אביב. משרת סייעת אינה "צ'ופר" שמחלקים למקורבים לצלחת. ואם כן, בידי הגננת צריכים להיות אמצעים לנהל את הגן כפי הבנתה וחינוכה המקצועי. אם מחליטים שהסייעת היא גורם עצמאי, אזי יש להטיל קריטריונים קפדניים לבחירתה ולהתנהגותה בגן. כל זה הזכיר לי את הימים בהם עבדתי בפרוייקט משותף לאוניברסיטה מסויימת ומשרד ממשלתי מסויים (לאחרונה כיכב המשרד בפרשיות רצח והתאבדות). בשל מבנה העסקה ופוליטיקה של וועדים ומפלגות, קיבלו הפקידות, הטלפנים, האמרכלים, כוח "וטו" על כל החלטה מקצועית. הדרג המקצועי למד עם השנים לחיות במצב בלתי סביר זה, ולהזהר מן העובדים המנהליים כאילו היו "גיס חמישי". כיום, במבט ארוך לאחור, אני יודעת שכאשר זה מתרחש במשרד ממשלתי זה לא נורא, אבל בגן ילדים ? זה באמת מקום חשוב, וצריך להלחם על ניהולו התקין בכל האמצעים הקיימים. 
 
 המלצות לימי חורף
 
אין לי המלצות לימי חורף, ובאמת זו בעיה לא פשוטה, כיצד להעסיק ילד כאשר בחוץ יורד גשם, אין לנו מכונית, ועדיין לא רכשנו הרבה חברים. ביליתי כמה פעמים ב"דיזנגוף סנטר" , באזור המשחקים עם הפיל האימתני, ובסמוך למקדונלד'ס הנצחי. לא רע, אבל ממצה את עצמו די מהר, ואני תמיד בחרדה מסויימת מפיגוע במקומות כאלה. הלכנו להצגה ב"מרכז מנדל" ביפו, בלי להזכיר שמות (כדי שבכל זאת ימשיכו להפיק הצגות לילדים), היה "בסדר" לא יותר. שילמתי 35 ש"ח לכל אחד (המחיר הוא 45 ש"ח אבל המוכרת נענתה לתחנוני כאם חד הורית, ועשתה "הנחה". באולם גיליתי שיותר מחצי הנוכחים בקהל לא שילמו בכלל, כל אחד מכיר איזה פקיד בעיריית תל אביב ש"סידר לו"

חדר הילדים במוזיאון תל אביב, קירקס

כרטיס). תגברתי את מערך ה"חוגים" במתנ"ס מפעמיים בשבוע לארבע פעמים, כך שלפחות אחר הצהריים יש מה לעשות תחת קורת גג, ואחרי החוג הילדים מתכנסים וממשיכים לרוץ ולהשתולל. ביפו, חרף הקיטורים, יש מערך מתנ"סים מפואר, מסובסד וטפו טפו נגד עין הרע, לא רע בכלל. עשיתי מנוי מוזל למוזיאון תל אביב (תושבי תל אביב משלמים 100 ש"ח לשנה וילדים מתחת גיל 7 חינם), ולקחתי את בני לבילוי בוקר. גיליתי חדר לא גדול המוקדש לילדים, והפעם הנושא הוא "קירקס". יש קצת מתקנים חביבים, וכמובן בחדר הסמוך אפשר לצייר ולעשות מלאכות יד שונות אם הילד רוצה. אפשר היה לצפות לקצת יותר השקעה בילדים מצד המוזיאון, אבל גם זה שורף איזה שעה שעתיים. טיילנו קצת בקומות התצוגה, אבל בני התעקש לגעת ולחוש את המוצגים, ולאחר שחטף נזיפה מהשומרת, פרץ בבכי ורצה לחזור הביתה. התערוכה של הלה לול לין, אף שפורסם שתיפתח באותו יום, נדחתה.
 
 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: