עוני

שוקואמא

 

 
בתור המתעניים החדשים, כלומר אלה שעברו מן המעמד הבינוני אל קו העוני, אני צריכה להתחיל להתרגל להורדה דרסטית של רמת החיים. זה מתבטא, מעבר לויתור על בגדים, מכונית, נופש, קוסמטיקה ומסעדות גם בהרגלים קטנים. טוב, אז קודם מגיע הויתור המכאיב על סיגריות תוצרת חוץ, ואחרי כן זו מפולת שלמה של הרגלים חדשים. אחד מהם, היה הויתור על רכישת שוקו מוכן. השוקו הוא מצרך מתכלה מאד אצלנו, ושמתי לב שהוא הופך לסעיף יקר בתקציב. טוב, החלטתי לעבור לשוקולית, והפכנו את זה לחגיגה. במקום "שוקו מוקי" שזה היה הכינוי לשוקו הקנוי, התחיל בני לאהוב ולדרוש "שוקו אמא"

כלומר המשקה שאני מכינה עבורו. כדי לשחזר את הטעם, הוספתי לשוקו והחלב גם שלוש כפיות גלידת שוקולד עשירה, ולפעמים זרקתי גם קוביית קרח בצורה של בעל חיים או פרי, שהוסיף לריטואל ולהנאה. ניתן גם להוסיף מעט שמנת לקצפת, או שמנת לקפה כדי להעשיר ולהסמיך את השוקו. וכמובן, אפשר להמיס קוביות שוקולד אמיתי או להשתמש בממרח השוקולד הטוב של עלית. גם עם כל התוספות האלה, ההפרש בעלות הוא של מאות אחוזים.
להגשה, הוצאתי מן האריזה שני קשים מדליקים שקיבלתי פעם מזמן מתנה, צינוריות פלסטיק בצבעים יפים המכופפות ויוצרות מסלול מפותל מן הספל אל הפה. עכשיו, זה רק שוקו אמא….

 
שאלת תם
 

קראתי לאתר שלי שבבים עם מחשבה על הפיסות שעפות כאשר חוטבים עצים, כלומר אותם פיסות חיים, בני אדם, שאנחנו כחברה מקריבים למען הכלל, בלי לערוך על כך משאל. לאחרונה אני מוטרדת ממצבו של אדם כזה, שמשלם מחירים בשם החברה כולה, ואיכשהו נזנח ושוקע. הוא לא ביקש עזרה ואין לי מושג איך לעזור לו, לפיכך. אני מספרת את מה שידוע לי, בבחינת זה מה שאני יכולה לעשות. לשדר מן השטח. "מירון" (שם בדוי) הוא גבר במחצית שנות הארבעים שלו, שמצהיר על עצמו שנולד מחדש לפני 6 שנים, מאז החליט להיות "נקי". אני מכירה אותו מן הגילגול הזה, ושמעתי בתמהון את סיפור חייו, שהוא שוטח בשלווה שלא תאומן. יליד הארץ, בן למשפחה רגילה מן המעמד הבינוני. אביו, עובד לשעבר של הצבא שעסק בבניית תשתיות בכור דימונה, והאם בת להתיישבות העובדת. שני הוריו נפטרו מוקדם, ומבלי שיאמר זאת מפורשות, מתקבל הרושם שמותם קשור להקרבה שהקריבו "עבור הכלל". בגיל צעיר נישא לבת כיתתו, ונולד לו בן שהיום משרת בצבא. הוא ניהל עסק מצליח מאד, והכל ניראה "מבחוץ" תקין. לטענתו החל להשתמש בסמים כבר בשחרור מן הצבא, אך השימוש הקשה נחשף מאוחר יותר. כמו נרקומנים רבים הובילו אותו הסמים לנתיב שלילי ביחסים אישיים, כלכליים והתנהגותיים. לבסוף, מצא עצמו זרוק בביבים, חסר בית, חסר אנושיות. הוא ניסה לשים קץ לחייו, ובאורח נס ניצל. מאז ניתב את כל כוחותיו לגמילה, וללא כל סיוע, למעט קבוצות תמיכה בשיחה, נגמל לחלוטין ושיקם את חייו. בשנתיים האחרונות אף עבד במוסד לגמילה של בני נוער וזכה להצלחה ניכרת. מירון רכש איזו תבונה, או חכמה, שרואים אצל אנשים שיצאו ממצבים בלתי אפשריים בכוחות עצמם. קורן אור ותמיכה, מוכן לאסוף לביתו הדל אנשים שנקרים על דרכו וזקוקים לאותו "פסק זמן" נטול שיפוטיות, מדבר על עצמו ועל חייו בגילוי לב ובהומור מדהים. הכרתי אותו במקרה לפני כמה חודשים, ומבלי שהכיר אותי קודם התגייס מיד לסייע לי במשהו דחוף וחיוני שעמד על הפרק אז. אמרתי לו כבר אז שיש לו "מתנה" נדירה לגעת באנשים, ושבעולם אידיאלי הייתי נותנת להיות אחראי לאיזה קו חם או ארגון המתערב במקרי חירום קריטיים באמת. בינתיים, ובין השיטין נגלו לי גם הבעיות שבהן הוא שקוע. חובות, שלילת רשיון נהיגה שמונעת ממנו לנוע בחופשיות, ומגבלות תעסוקתיות הנובעות גם מן החשש החברתי מן העבר שלו. היום, מירון מחוסר עבודה, חי על הגרושים האחרונים, ואינו מקבל שום סיוע להמשיך את מסלול חייו החדש והחיובי. ניסיתי לשוא לעורר בו איזה כעס בריא על המדינה שגרמה להתפוררות משפחתו (הסיפור שם סבוך מאד, וכולל גם פרשייה אפילה ודי ישנה המזכירה קצת את פרשת עזאם עזאםI). אך מירון מסרב להיכנס לנישה של קורבנות זועמים, והוא טוען שדרך זו אינה מובילה לשום מקום. הוא מעדיף לקחת אחריות גם על מה שבעליל לא היה באחריותו, ודאי בכל הקשור לבני משפחה מבוגרים.

 
And still, between the shadow and the blinding flame, / The brave despair of men flings onward, ever the same / As in those doom-lit years that wait them, and have been… /And life is just the picture dancing on a screen.
Siegfried
Sassoon

 
גם אם מישהו היה באורח פלא "מרים את הכפפה" ומציע איזו ישועה למירון כאן, לא הייתי יודעת איך להעביר את זה אליו, מבלי לפגוע בכבודו. ואולם, אני מעדיפה להתמודד עם הדילמה הזו, מאשר להיוותר בתחושה שאנשים מסוגו של מירון, לאחר שעשו כברת דרך מופלאה ממצב בלתי אפשרי, ויש להם יכולת לתרום באמת לחברה, ישקעו ויטבעו להם בשקט, הרחק מעיני הציבור ומצפונו. לא יאה שכך יקרה, ולכן החלטתי לעשות מה שביכולתי, והוא "לשדר מן השטח", אולי מישהו ישמע. ומירון היה אומר על זה, שאולי אלוהים ישמע, וזה בעצם הכי חשוב. חנוכה ? דה ?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנן כהן  On 09/12/2004 at 07:57

    בלוחות המודעות של שתיל יש מודעות דרושים ומודעות של ארגונים המחפשים מתנדבים. יש סיכוי שמירון ימצא שם עבודה. יש סיכוי שימצא שם הזדמנות להתנדבות שתפתח פתח לעבודה ופרנסה. אולי אפילו תוכלי לפרסם בשבילו מודעת "מחפשים עבודה" ומישהו יתקשר.

    http://shatil.org.il/site/modaot-home.asp

    בהצלחה,

    חנן

    נ.ב. ואהבתי את הפועל החדש "מתעניים". ישר קישור ביומן שתיל http://shatil.org.il/yoman

  • איריס  On 09/12/2004 at 12:13

    נשמע לא רע בתור התחלה אני מעבירה את האינפורמציה לנמען.
    יש לך אתר שימושי, תודה

  • ליאור  On 13/01/2005 at 10:05

    לירון 0545631924. ניתקלתי במקרה באיזה גוף המצלם סרטים קצרים על התגברות על קשיים וגם משלם על זה. נסי לפנות לרשומה מעלה לפרטים נוספים. בהצלחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: